סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: יוסי שיפמן מחכים לאולם קונצרטים אמיתי
 

 
 
רמתו הגבוהה של פסטיבל "קלאסי בים האדום" מצדיקה בניית אולם קונצרטים באילת. סיכום הפסטיבל


הפתעות בקונצרטי היום
 
המכונה המשומנת של אירוע נמל אילת, על כל מורכבויותיו, הניסיונות לחמם את החלל הענק ולהימנע בה בעת, מרעשים מיותרים, מצביעים כולם על דבר אחד. עיר שרוצה להיות עיר פסטיבלים כפי שהכריז גם השנה  ראש העירייה, ראוי שתשים במקום גבוה בסדר העדיפויות המקומי את בנייתו של אולם לכאלפיים איש שיענה על צרכים מוזיקליים, ויוכל גם לצמצם את עצמו לכמחצית ממספר הצופים, באירועים המקהילים ציבור מאזינים קטן יותר. גם מנהלו האמנותי של הפסטיבל המנצח ולרי גרגייב, חזר על הבקשה הזאת, בשיחות אישיות, במשפטים קצרים לאמצעי התקשורת השונים ובשיחה פתוחה לקהל שניהל עם המנצח והמלחין נעם שריף.
 
ברקע הפסטיבל הייתה כמובן נחיתתו הבעייתית של המטוס של האמנים מסנט פטרבורג, שנמנע ממנו בהוראת רשות שדות התעופה לנחות בישראל. קרבתו של שדה התעופה בעקבה הסמוכה, הייתה לעזר והקשרים הטובים בין הנהלות הערים אפשרה את הנחיתה וההמראה משם. הקהל שהגיע למופעים, בשעה היעודה, לא לקח חלק בסאגה, אבל היא הטילה על שכמם של האורחים לוח זמנים דחוס יותר.   
 
ההפתעות הגדולות  בפסטיבל השנה היו דווקא בקונצרטי היום שהתקיימו בבתי המלון של אילת וגם בנמל עצמו.  הפתעה פסטיבלית יחידה במינה, הייתה הופעת תזמורת הקרנות של רוסיה. אנסמבל נשפנים מיוחד שחבריו מנגנים בקרנות שהן למעשה צינורות מתכת בעלי אורכים שונים, כשלמעשה כל צינור מפיק צליל יחיד. כלומר, שכדי להפיק מנגינה, על הנגן להחליף צינורות כל הזמן, או, כאשר אורך הצינור מאפשר זאת להחזיק בפיו מספר צינורות ולנשוף בהם לסירוגין או ביותר מאחד כדי לקבל אקורד. אל כלי הנגינה האלה הצטרפו סולנים בכלים "רגילים" (חצוצרה, קרן, תוף) ויחד הם השמיעו יצירות מלב הקונצנזוס. הצלחתם הייתה מובנת ולו רק משום היותם אטרקציה.
 
הפתעה או חצי הפתעה הייתה מקהלת בית האופרה, בהדרכת אנדרי פטרנקו,  שלצד יצירות קלאסיות רוסיות, שרה יצירות ווקאליות חדשות ותובעניות שהיו מרתקות. המלחין שכיכב במופע זה היה ולרי גברילין, תלמידו של שוסטקוביץ` שניחן בהעזה ובמקוריות, אם ביצירת פוליפוניה מרתקת או בשימוש בחיקויי קולות שונים.
 
קונצרט מקהלתי נוסף היה של מקהלת הילדים שליד בית האופרה, שהיא גם מקהלת רשות השידור בסנט פטרבורג. כאן האפקט המלהיב היה בזמרת הבנים  (חְנוּנים, אמיתיים) והבנות שלבשו שמלות שצווארוניהן היו ברוח צווארוני המַלָחים של פעם. חלק מהשירים, היו שירים רוסיים שהזכירו למאזינים באילת את ימי עלומיהם בתנועות הנוער(הגיל מתאים) וההתלהבות בהתאם.
 
מיתוג נכון
 
לתוך תכנית הפסטיבל שולבו ברגע האחרון עוד קונצרטים קאמריים שבהם ניגנו חברי התזמורת מבחר יצירות קאמריות בכללן יצירות חדשניות להרכבים שונים. דחיסות האירועים והמיתוג הנכון מביאה גם לקונצרטים האלה קהל, שלא יטרח כלל לשמוע מוזיקה כזאת המנוגנת באיכות מרשימה באולמות הקונצרטים בתל-אביב, בחיפה, בירושלים או בכל מרכז אחר בישראל. כאן שוב מוכיח את עצמו המיתוג, כנכס בעל יכולות שיווקיות מרשימות.
 
מכלל הקונצרטים הקאמריים שהספקתי לשמוע, הטוב ביותר היה של ארבעה ישראלים, חברי הרביעייה הירושלמית. תכניתם שכללה את הרביעייה אופ` 95 של בטהובן והרביעייה מס` 2 של בורודין, הייתה מופת של איכות בלתי מתפשרת, בנגינה, בתובנות, בפרשנות בדינמיקה שנוצרת בין חברי הרכב קאמרי.  מי ששמע אותם באילת קיבל הוכחה נוספת להיות הרביעייה הירושלמית, רביעייה מובילה במדרג העולמי. לא פחות! 
   
הופעת אורח של הפסנתרן הקרואטי איווֹ פּוֹגורליץ`, בתנאי האזנה לא פשוטים, בחלקם מסיבות של צד ג`:  רוח שהעיפה יריעות בד שהיו מונחות על גג האולם, מטוס תובלה שחלף ואפילו מכונית שחנתה בסמוך לאולם ונהגה כיבה והדליק את מנעול הדלת בצפצופים. כל אלה נקלטו היטב במערכות השמע האנושיות שלנו, מכיוון שמדובר ברסיטל פסנתרי במקום בעייתי (ועל כך שאילת צריכה אולם קונצרטים כבר דיברנו!). על אלה הכבידה עוד בקשתו של פוגורליץ` לנגן על במה שמעט אור של אחר הצהריים חודר אליה, ויתר התאורה מאירה את הקהל. למסגרת זו, יצק את שלוש היצירות של בטהובן שבחר להשמיע: הסונטה אופ` 111 והסונטה אופ` 78 וביניהן הלהיט הקצרצר "fuer elise". הפתעה הראשונה למשמע נגינתו הייתה שלמרות שהוא התבגר -  ונראה אחרת לחלוטין מן השנים הראשונות שלו וגם מביקורו הקודם כאן לפני חמש שנים -  שימר פוגורליץ` את נגינתו הייחודית בסונטה המאוחרת של בטהובן ושמר על הסינקופות הכמו "ג`זיות". ביצירות האחרות גברו הצליל המופנם והקדרות. ולמעשה האינטרמצו של ברהמס, קטע ההדרן שבחר, נשמע מרתק והפך לשיאו של הרסיטל.
 
עבודת אנסמבל מעולה
 
בשלוש התכניות של ולרי גרגייב ניכרה באורח ניכר איכותם הגבוהה של שני גופי הביצוע המרכזיים של בית האופרה מרינסקי מסנט פטרבורג: התזמורת והמקהלה. בעשרים השנים שהוא מנהל את הבית ואת גופיו האמנותיים השונים, יצר גרגייב אנסמבל מעולה שמגיב מייד ו"הולך איתו". איכותם בלטה במיוחד דווקא ביצירה היותר מושמעת בין השלוש, האופרה "יבגני אונייגין" של צ`ייקובסקי.
 
במוזיקה של צ`ייקובסקי, נטען על ידי חובבי מוזיקה רבים, יש נטייה לשמַלציוּת, קווי מתאר של השמנה מיותרת וראה זה פלא, נגני המרינסקי, השילו מעל צ`ייקובסקי את ה"משמנים לכאורה". "אונייגין" שלהם נשמע דרמטי, בהיר וצלול מאי פעם, בצליל התזמורת ובקולות המקהלה. מה שאין כן באשר לסולנים. ציוני הזמרה אינם ביחס ישר לתפקידים השונים. הזמרת הטובה על הבמה הייתה סווטלנה וולקובה בתפקיד לרינה, אימן של טטיאנה ואולגה. בין הדמויות הראשיות טטיאנה פבלובסקיה, בתפקיד טטיאנה שרה היטב גם אם לא בביצוע מרגש. ולדיסלב סוּלימסק, בתפקיד אונייגין, היה חד גוני מדי בנוכחותו. סרגיי אלכסשקין בתפקיד הנסיך גרמין, היה צפוי, במיוחד באריה הגדולה שלו.  אכזבת הערב הייתה דניל שטודה בתפקיד המשורר לֶנסקי.
 
הסימפוניה מס` 3 של מאהלר, שנוגנה למחרת, זכתה לביצוע קצוות, רגעים מרשימים של תלכיד תזמורתי מרשים עם כל המחמאות שמגיעות של מי שבוחר להתמודד עם אחת הסימפוניות המורכבות ביותר. רגעים של איכות מרשימה ואפילו מרגשת של תובנה מרשימה ומנגד, גם רגעים של ההיפך, של אי לכידות, של מעברים לא עשויים עד הסוף. הסולנית, הזמרת זלטה בּוּלוֹצֶ`וָוה, התקשתה גם היא לעמוד במשימה של העמדה מדויקת ומרשימה של הטקסטים הגרמנים מולה מקהלות הנשים והילדים, היו במיטבן. בסופו של דבר הסימפוניה השלישית של מאהלר נשמעה כיצירה שזקוקה למופעים נוספים כדי להעפיל למקומה הראוי.
 
"קללת פאוסט", יצירתו הדרמטית של ברליוז חתמה את הפסטיבל השנה. היצירה, אגדה דרמטית, אופרה עם מעט מאוד פעילויות דרמטיות על הבמה ועם הרבה איכויות סיפוריות. ולרגי גרגייב שוב הציג את שני הגופים שעליהם הוא מיטיב לשלוט: התזמורת והמקהלה. ברליוז, שטיפל ביצירה במשך שנים רבות עד שהגיע לתוצאה הסופית הותיר בידי מפרשיו רצף מוזיקלי שמשלב רגעים הגותיים, מול תיאורים פלסטיים של התרחשויות, מצעד צבאי, קטע מחול, שירי סטודנטים בפונדק ואריות דרמטיות של  שלושת הגיבורים מרגריט, פאוסט ומפיסטופלס. בולוצ`ווה, נשמעה כאן טובה הרבה יותר מאשר במאהלר, דנייל שטודה, שהשתפר מאז שר את לנסקי יומים קודם, עדיין היה חוליה שראויה לשיפור. כמו הזמרת גם אלכסשקין הוותיק, התעלה לרגעים יפים בתפקיד מפיסטו. אבל כאמור, התזמור והמקהלה היו גיבורי הערב, להם הקהל הריע ממושכות ועם הזיכרון המתוק של סוף היצירה הדרמטית, נראה שבשנה הבאה, ישוב קהל האלפים לפקוד את העיר הדרומית, ולמלא את האולם היחיד למוזיקה הסימפונית הגדולה -  המתקן המאולתר בנמל אילת.  


07/01/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. פער
יןבל יסעור , תלאביב (11/01/2008)
3. חבל !!! תנאי הסביבה מקלקלים
דב פיש , ראשון לציון (08/01/2008)
2. whatever happened to pogorelich
SANDRA DONITZKY , HERZLIYA (07/01/2008)
1. זה לא זה עם כל הכבוד
אהובה מנדלסון , באר-שבע (07/01/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע