 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תמונע (תיאטרון) |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת ובבימוי: אודם רדאי
דרמטורגיה: איתי דורון ורותם אלרואי
ליווי אמנותי: נאוה צוקרמן וארז מעין שלו
כתיבה: ליווי כתיבה: מאיה ערד יסעור
סאונד: אוהד מנור
עיצוב חלל ותלבושות: אריאל טל אביב
עיצוב תאורה: רותם אלרואי |
| משתתפים: שיא דרייגור קדמן, יריב קוק, שנטל כהן, מור אלוש, גיא בירגר, יעקב אוחנה ואברום הורוביץ |
משך הופעה: שעה ו-20 דקות
|
|
|
|
(או: איך פיטרו אותי ממשרד החינוך?)
אנחנו באוטובוס מספר 2 במסע לפולין. הקהל מוזמן להרכיב את אוזניות האוטובוס ולהצטרף למורה צעירה אחת שעשתה החלטה שאין בה שום הגיון: להיות במחיצת 37 תלמידים חרמנים בני שבע-עשרה שלא יודעים להשתמש בדיאודורנט, למשך שבוע שלם, בפולין. יעקב המדריך ינשוף לנו באוזן ויספר לנו על הרובע היהודי קז׳ימיז' ועל כיכר האומשלגפלאץ, בקבוקי מים ייפלו מהתאים העליונים של האוטובוס, הבנות ייכנסו לחדרי הבנים מאוחר מדי בלילה והבנים ינחמו את הבנות הבוכיות בטקס בטרבלינקה. אבל זאת רק ההתחלה.
המסע הזה הוא אחר והוא הולך להסתבך. שכבות תת קרקעיות של טראומות מאיימות לצוף כל רגע כשתאונה אחת פותחת את כל מה שכולם הדחיקו יותר מדי זמן.
זה לא הולך להסתיים טוב.
"המורה" היא הצגה ששואלת שאלות נוקבות על זיכרון והדחקה, על חינוך, על טראומה פרטית אל מול טראומה לאומית. מבוך מראות אינסופי של טראומות שאי אפשר לברוח ממנו. עבודת סאונד לאוזניות שמייצרת סאונדסקייפ (נוף-צליל) היפר-ריאלסטי - ממקמת אותנו בלב הסיפור, בתוך המחשבות של המורה, ומכניסה אותנו למעמקי הטריפ ככל שהדברים מסתבכים. והם מסתבכים.
מוזמנים להצטרף למסע חושי, רגשי, מצחיק, שובר לב, הזייתי ומושחז.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|