מה אתה עושה כאשר אתה הופך לפליט?

אתה מתחיל ללכת. אתה מתחיל ללכת כדי להציל את החיים שלך. אם מישהו תוקף את הכפר שלך אתה תברח משם בכל דרך אפשרית. במכונית המשפחתית, בטנדר של אחד משכניך, תתגנב לאוטובוס הראשון שיוצא משם, בתוך גרר המחובר למשאית. בסופו של דבר כולם מגיעים לאותה הנקודה. לגבול. ומשם כבר חייבים ללכת. למה? כי מישהו במדים כבר יבקש ממך מסמכים רלוונטיים. למה אין לך אותם? האם תפסת תוך כדי ריצת אמוק את היד של הילד שלך במקום את תעודת הזהות? או שאולי זכרת לארוז אוכל וכסף אבל לא את הדרכון.  זה לא משנה. תצא מהרכב. תעמוד פה בצד. תמתין. כן מסמכים, לא מסמכים, חייך כפליט התחילו ברגע זה. ברגל. וככה זה מתחיל. אתה לוקח צעד. יוצא מחייך הקודמים ונכנס אל תוך אלו. אתה זוחל מתחת לגדר תיל  אל תוך פגיעות, תלות, שקיפות. אתה פליט.

שנה שעברה הייתה השנה בעלת האחוזים הגבוהים ביותר של שינוי מיקום מכפיה. 59 מיליון אנשים נטשו את בתיהם מתוך סיבות כגון רדיפה, אלימות והפרת זכויות אדם.

אנחנו היוצרים מבקשים לתת זרקור. לא עליהם, אלא עלינו. אנחנו מבקשים לדבר על החברה האנושית שבה אנו חיים, על היחס לאחר, לשונה, למי שמבקש למצוא בנו מקלט ואילו אנחנו מוצאים בו איום קיומי. אנחנו מבקשים להאיר פינות חשוכות, דעות ויחס בכל הנוגע לאותם הפליטים. על הבמה לא תשמעו אותם, תשמעו אותנו.




אני, אנג'לינה ג'ולי (צילום: דדי אליאס)