 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיאטרון יפו |
|
|
|
|
| |
|
טיטוס אנדרוניקוס - תיאטרון יפו |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אמרי וינברג בעקבות ויליאם שייקספיר
דרמטורגיה: לירן מימראן
עיצוב במה ותלבושות: ניצן טל
מוזיקה: שחר עמרן |
| משתתפים: סתיו אהרון, דנה בראל, רועי דרור, יונתן זיתן ושחר סיטון |
משך הופעה: כ-50 דקות
|
|
|
|
המצביא טיטוס אנדרוניקוס חוזר אל רומא לאחר הניצחון במלחמה העקובה מדם מול צבא הגותים. הוא משיב עימו את גופת בנו שחירף נפשו בקרב וכן את טאמורה מלכת הגותים השבויה. הוא מחליט להרוג את בנה, השבוי גם הוא, כנקמה על מות בנו שלו. מכאן מתחיל מעגל אלימות בלתי פוסק, שיגמר רק עם סיומו המר והבלתי נמנע של המחזה.
כבר בסוף המאה ה-16, בטרגדיה הראשונה והאכזרית ביותר שכתב, היטיב שייקספיר לזהות את היסוד הכואב, האלים והנקמני הרדום בכל אדם באשר הוא אדם – זה המתעורר בשעת משבר ודוחף אותנו לביצוע מעשי זוועה איומים. 400 שנה ואין ספור עימותים ומלחמות עקובות מדם לאחר מכן, אנחנו תוהים בהצגה שלנו האם ניתן להתנגד לאותו יסוד אפל? האם הסוף המר באמת בלתי נמנע? או שלנצח נעלה הצגות על נקמה?
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|