 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2022
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: שעה ו-41 דקות
|
|
|
|
"קאובוי של חצות" לא היה עוד סרט הוליוודי, למרות שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר בשנת 1969. זו היתה – כך טוען הסרט שלפנינו – נקודת מפנה. קודם כל, בדרך שבה צולמה העיר ניו יורק: בפעם הראשונה היא נראתה על המסך כמו שהיא, או לפחות חלקים ממנה, נראית במציאות: מלוכלכת, אפלה, קשה ומאיימת. הסרט הציג את אנשי השוליים של העיר, את העוני, הבעיות החברתיות והתסיסה של שנות ה-60.
כדי לאשש את התזה שלה יצרה הבמאית ננסי ברסקי סרט עשוי היטב, הכולל קטעים מצולמים לא רק מ"קאובוי של חצות" אלא גם מסרטים אחרים ומצילומים דוקומנטריים – לפני ואחרי ה"מהפכה" החזותית והתוכנית שיצרו הסרט והבמאי שלו, ג'ון שלזינגר. וכך אנו זוכים לחזות במבחר קטעי ארכיון מרתקים לצד ראיונות עם ג'ון ווייט – אחד משני גיבורי הסרט (האחר הוא דסטין הופמן) ואחרים – והכל מתוך תחושה של אהבה והערכה כלפי "קאובוי של חצות".
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|