|
|
|
 |
תיאטרון ניקו ניתאי |
 |
|
|
|
| |
|
המבול - תיאטרון ניקו ניתאי |
|
|
|
|
|
| |
מאת: מיכאל סבסטיאן עפ"י הנינג ברגר
תרגום: מרטין בלומנפלד
עיבוד ובימוי: דורית ניתאי נאמן
תפאורה: צבי פלדמן
תלבושות: לירון ספיר
עיצוב תאורה: רונן בכר |
| משתתפים: דליה ריבר, אבנר מדואל בן יהודה, איריס הרפז, אופיר דואן , אסף מור, אלון לשם, יולי מובצ`ן, מרטין בלומנפלד, נעמי בן אסא |
|
|
|
|
עיבוד אקטואלי למחזה המעלה שאלות על הטבע האנושי ובוחן מחדש את מושג הסולידריות בעת אסון ולאחריו
במהלך עוד ערב שגרתי של שתייה והתקוטטויות בפאב השכונתי של הזוג סטרייטון, מתבשרים באי המקום על סופה משתוללת המאיימת להחריב את העיר. סכנת המוות מאחדת אותם ואל מול פני הסכנה, מטשטשים, לכאורה, ההבדלים המעמדיים, היריבויות ומטעני העבר ונחשפים גילויי אנושיות וחמלה. עם חלוף הסכנה, נחשף אופיים האמיתי של הדמויות על כל הרוע, הקטנוניות והצביעות שבהם. ביד אמן חושף המחזאי, מיכאל סבסטיאן, אמיתות לא מחמיאות על טבע האדם ועל הסולידריות האנושית.
האם לב האדם רע מנעוריו? האם האדם מונע רק על ידי אינטרסים, כשכל מטרתו היא, למעשה, דאגה לעצמו ולצרכיו, או אולי קיים טוב אמיתי, שבבסיסו אינו תועלתנות אישית בלבד. המחזאי, מיכאל סבסטיאן, בוחן את השאלה אל מול אסון טבע, שמציב בפני הדמויות אתגר תודעתי רב עצמה.
אין נחמה והדמויות חושפות, עם חלוף הסכנה, את אופיין האמיתי. בדיעבד, אותה סולידריות, שנתגלתה תחת צל המוות, אינה אלא אשליה, מסיכה המכסה על האמת העירומה.
השאלה המרכזית שמציף המחזה האם יש ביכולתנו להתגבר על הנטייה, שנובעת מכך שלא נולדנו מוסריים, ואף על פי כן, לעשות את הנכון והטוב.
זהו מסע סיזיפי אינסופי, הנמשך מיום לידתו של אדם ועד מותו, משחר ההיסטוריה האנושית ועד אחריתה.
אמנם, סבטסטיאן, כתב את המחזה לאחר מלחה"ע השנייה. במהלך המלחמה נחשף, מעצם יהדותו, לאנטישמיות ולמנגנון ממסדי שמטרתו חיסול והשמדת יהודים, אך על רקע מגיפה כלל עולמית ומלחמה עקובה מדם הניטשת בין רוסיה לאוקראינה בימים אלה, נדמה כי סולידריות היא צו השעה. הנה כי כן, בא "המבול" ומבקש מאיתנו, בדרכו, להתעורר.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|