|
|
|
 |
תיאטרון באר שבע |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: עמוס לביא , אסתי קוסוביצקי , אורי זגורי , שי פרדו , דורון חניה , ניצן איון , ליאור דובדבני , טליה דור , עמית זמיר , שגיא מינץ , ליאור משה , איציק נקש , מוטי קמחי , ליאור רוכמן |
|
|
|
|
"לא על זמירים..." הוא ממחזותיו המוקדמים של המחזאי האמריקני הנודע טנסי וויליאמס ("חשמלית ושמה תשוקה", "ביבר הזכוכית", "ציפור הנעורים המתוקה"...), שנכתב בשנת 1938 ושכב בארכיונים של אוניברסיטת טקסס במשך עשרות שנים.
הוא נתגלה מחדש על ידי השחקנית וונסה רדגרייב, שהביאה אותו להפקה ראשונה בתיאטרון הלאומי הבריטי בדיוק שישים שנה אחרי שנכתב, ב 1998.
עלילת המחזה מבוססת על פרשייה אמיתית, שבמהלכה ניהלה קבוצת אסירים בבית-כלא אמריקני מאבק עיקש, חסר פשרות, בשלטונות הכלא סביב תנאי המאסר.
שמו של המחזה הינו מחווה של וויליאמס, על דרך השלילה, לשירו הנודע של המשורר ג''ון קיטס, "שיר הלל לזמיר". באמצעות הפראפרזה מבקש וויליאמס לטעון כי על היצירה האמנותית להתמקד בתיאורי הסבל האנושי, ולא להסתפק בשירי הטבע למיניהם, יפים ככל שיהיו (בענין זה זכורה גם קביעתו של ברטולד ברכט לפיה "ישנם זמנים שבהם לשורר על אילנות הוא פשע").
ההצגה הועלתה לראשונה בסטודיו משחק של יורם לוינשטיין. העלאתו בסטודיו של יורם לוינשטיין הינה הצגת הבכורה שלו בארץ, ובין הפעמים הראשונות שהוא זוכה להיות מוצג על במה כלשהיא.
ביקורות
"גרסה תיאטרלית ואכזרית לא פחות ממה שהתרחש בין כותלי הכלא בסדרה "אוז". גם התפאורה שמורכבת מסורגי בית כלא ומיטות שדה, עושה עבודה מינימליסטית וחזקה. צוות השחקנים עושים עבודה אמינה ומרשימה. המוזיקה, שנכתבה על ידי דניאל סלומון, אפקטיבית ומרגשת"
מעריב
"זהו מחזה שהאקטואליות שלו ברורה... הורוביץ הצליח להפיק מצוות השחקנים משחק קבוצתי מצויין...ליאור משה מרשים במשחק רב עוצמה בתפקיד בוץ' מנהיג האסירים, ניצן איון מעצבת במשחק מרגש את אווה המזכירה החדשה, שגיא מינץ מצליח לגלם דמות מסקרנת מאוד של האסיר המשרת את מנהל הכלא ומפתח רומן עם מזכירתו...ליאור רוכמן מגלם אסיר חדש וצעיר במשחק אנרגטי סוחף עד קצות עצביו...ליאור דובדבני גונב את ההצגה ככומר מגוחך."
צבי גורן, אתר הבמה
"מחזה פחות מוכר של טנסי ויליאמס שעלה כאן לראשונה. הורוביץ, יוצר מצליח וקפדן, נותן את מלוא הבמה למיטב הכשרונות. זוהי הפקה מורכבת ומרגשת למחזה תובעני והיא עושה רק כבוד לוויליאמס...
הצגה חשובה ומוצלחת"
עידוא דגן, זמן תל אביב
"המחזה הוא רב העוצמה ביותר שויליאמס כתב אי פעם. הורוביץ שובר את הבוטות והאכזריות שבמחזה בעזרת מוסיקה נכונה ועם כמה דמויות נשיות... כל השחקנים מהווים חלק מצוות... חלק מפאזל של הצלחה. משהו שאפשר להתגאות בו.
מחזה עם מסר נוקב, בימוי הדוק, שחקנים מצוינים וחוויה מסמרת."
עליס בליטנטל, צפון העיר
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (6 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 6. לחוש בית סוהר
 | |  | | ההצגה "לא על זמירים" מכניסה אותנו לבית סוהר, מקום שלא כדאי להיות בו, מקום שרע להיות בו, אבל מן הראוי שנדע מה קורה שם.
עיקר כוחו של המחזה שהוא מכניס אותנו לתוך האווירה של בית הסוהר, אווירה קשה של גברים קשים ואלימים, לא סימפאטיים, אנשים רעים, שהרוע הגדול יותר של הסוהרים דוחף אותם למעשים נואשים.
זה קטע מהבלוג שלי. אם אתם רוצים לקרוא את כל הדברים, היכנסו אל:
http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=regevj
הוסף תגובה | |  | |  |
| 5. לא יאומן
| | | | צמרמורות בכל הגוף,ככה הסתיימה ההצגה שראיתי כבר פעם שניה.הצגה של פעם ב... מיותר לציין שהטובה ביותר שראיתי זה שנים.הצגה מהפנטת שמובילה אותך לקצה בכל סצינה שנגמרת.משחק מהקרביים שעותק את הנשמה.לא יכולתי אלא לחבק חזק את כל אחד מהם כולל הבמאי!!! רועי הורוביץ!!! ולהודות,רק להודות.אז שוב, תודה לכם על חוויה מרגשת ובלתי נשכחת.אתם מדהימים!!!
הוסף תגובה | | | | |
| מאיה מדג'ר , (11/11/2005) |
| 4. וואו וואו וואו...
| | | | הצגה לפנים.
תעשו לעצמכם טובה לכו לראות אותה אין מצב שתתאכזבו.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. איכויות של כוכבים
| | | | הדבר היחיד שחבל לי עליו, בהקשר להצגה הזאת, זו העובדה שהיא מוצגת כמעט בהסתר.
למרבה הצער לא הרבה אנשים ייחשפו לתיאטרון המשובח שמציגים כאן בוגרי הסטודיו.
ההפסד כולו שלהם, אך עלול להיות גם של חלק מהשחקנים, שחשיפת כישוריהם הפנטסטיים בפני האנשים הנכונים - תוכל להביא אותם לגבהים שעוד לא נראו כאן.
הרשים אותי במיוחד ליאור משה בתפקיד מנהיג האסירים.
הוא הפגין כריזמה ואנרגיות בכמויות חסרות תקדים, והיה מאוד משכנע במשחקו.
גם ליאור דובדבני בתפקידי משנה כפולים היה נפלא, ועמית זמיר כ"מלכה" גנב את ההצגה.
זו הפעם השניה שאני מתרשם מזמיר, שעשה תפקיד ראשי נהדר כאב פלוט ב"ליצנים של אלוהים", ומוכיח שוב את יכולותיו המגוונות.
הוסף תגובה | | | | |
| 2. רוצו לראות מהר
| 1. הצגה מדהימה ביופיה
| | | | הזדמנתי לשמחתי לרחוב עבאס בלב השוק של שכונת התקווה, והנה הבשורה: יש תקווה. תקווה גדולה ומרגשת ואדירת עוצמה. כיתה מעולה של שחקנים רעבים ושוקקי כשרון בסטודיו הצעיר והחצוף, בהדרכתו של במאי מעולה עד כאב, מעלה את אחת ההצגות הטובות ביותר שנראו בישראל זה שנים. חוויה אנושית-אמנותית שהיא בעת ובעונה אחת אגרוף לבטן ופיוט צרוף שלא יישכו במהרה. המחזה הגנוז והנפלא של משורר החלכאים וויליאמס זוכה לעדנה שאין כמוה בעברית המדויקת של רבקה משולח. הטסטוסטרון משתולל, אך גם לבנות יש רגעי חסד רבים, ועל כולם עולים שלושה כשרונות ענק שיש לסמן כבר כעת ולזכור ברטט: שגיא מינץ, שהלוק שלו הוא - וזאת מחמאה- כשל הגירסה הגברית של הראל סקעת: עדין ויפה תואר, מסותת בשיש וכולו רגישות וכאב הבאים ממעמקים וגם כריזמה מהפנטת. כוכב נולד, בלי ספק. ואם כבר מדברים על כריזמה, לליאור משה בתפקיד מנהיג האסירים, יש כמויות מסחריות של נוכחות במה ג'ק ניקולסונית מהממת, ואף הוא עוד יגיע רחוק מאוד, ולמעשה כבר הגיע, בעיני. הדובדבן האחרון על עוגת הפלאים הוא ליאור רוכמן, מעדן חלב קומפקטי בתפקיד צובט לב ומלוטש ביהלום, של נער חסר מנוח החייב להימצא בתנועה מתמדת. אי אפשר שלא להתאהב בילד המקסים הזה. הכיתה כל כך מגובשת, כל כך ביחד, וכל כך מסייעת לצוות היוצרים המשובח להוציא לאור את יופיו של המחזה, על הנוקשות הריאליסטית הגובלת באימה טהורה, לצד הנגיעות הקומיות המעודנות והליריות. הישג מפואר שראוי לעלות על בימותיהם של מיטב התיאטרונים הרפרטואריים, בעולם ולא רק כאן. ובמילה אחת: נס. בשלוש מלים: עופו לראות, ומייד. להודות לי תוכלו אחר כך.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|