|
|
|
 |
הצגות שונות |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הפקה: דפנה כהנא
בימוי: רוני קינן
מאת: סמי מיכאל
מוסיקה מקורית: עידן טולדנו |
|
|
|
|
בספר נפרשת מסכת חייה של ויקטוריה בין שתי מלחמות עולם , מאז ילדותה ועד הגיעה לא"י למעברה ולאחר מכן. ויקטוריה אהבה מאז ילדותה את רפאל בן דודה, דמות יחודית ומורכבת. אהבה זו ידעה התמודדויות רבות, תבעה הקרבה, נחישות ואמונה גדולה. פריסת החיים משקפת מאפינים רבים של מסורת יהודי עיראק, ההיררכיה בחמולה בה גדלו, את רוח התקופה המשתנה , מלחמות, עלייה, התאקלמות בארץ תוך כדי גידול ילדיהם והתבססותם בארץ עד רגע מותו של בעלה רפאל לו קנאה עד יום מותה.
המונודרמה מתמקדת בשעה חשובה בחייה של ויקטוריה כמבוגרת בא"י (שנות ה70) כשהיא נערכת לשיחה דרמטית עם בנה הבכור אלבר (בן 40 בערך) על המשבר העמוק בו הוא מצוי ביחסיו עם אישתו.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (2 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 2. מינימליסטי ואותנטי
 | |  | | ראיתי את ההצגה באונ` בן-גוריון כששורה מלפני ישב סמי מיכאל המחבר. מידי פעם הגנבתי אליו מבט וראיתי שהוא מרוצה. גם הקהל היה מרוצה. הסיפור לוקח את הקהל לאוירה בעירק הישנה עם האמונות התפלות, המעמדות החברתיים, השידוכים, האהבות, הנישואים, הבגידות והמחלות. השחקנית הייתה מצויינת והצליחה לקחת אותנו עם תפאורה מינימלית ועם נגן מצויין לנהר החידקל, ללבנון, לעליות הגג ולחוויות האהבה ואובדן הבתולים וגם אל מחוזות הבדידות והציפיה לבן שיחזור ולהתכוננות לפגישה איתו כמו אל מבחן שיכריע את המשך חייה. ביציאה מההצגה שמעתי אנשים שאומרים שדפנה כהנא השחקנית היא בכלל טוניסנאית שנשואה לאשכנזי (לא יודע האם זה נכון) - בתור מישהו שמכיר קצת את העדה העירקית לא האמנתי שהיא לא עירקית כי היא הייתה ממש אמינה. בסוף ההצגה קיבלנו גם לחם שנאפה במהלכה (כמו בהצגה `לא על הלחם לבדו`) - אבל בהצגה הזו הלחם סימל משהו אחר והוא שלא כל מה שקשה מבחוץ הוא גם קשה מבפנים. הידיעה הזו שלא כל דבר הוא כפי שהוא נראה היא זו שבעצם נותנת לנו את חדוות הסקרנות, את חדוות המחקר, את חדוות הציפיה להמשך ובעצם את חדוות החיים.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 1. הצגה נפלאה
| | | | לרוץ ולראות בהקדם. משחק נפלא של שחקנית לא ידועה עד כה.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|