|
|
|
 |
האופרה הישראלית 2000/1 |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: מירה עוואד , עודד קוטלר , שייקה לוי , ישראל ארנסט , אלכס אנסקי , אביבה מרקס , עדי לב-וורטהיימר , בהשתתפות זמרים, שחקנים ותזמורת סימפונט רעננה |
הופעה ראשונה: 25 ביוני 2002
|
|
|
|
"ברד ירד בדרום ספרד הערב...", "הלילה טוב לרקוד"..., "יופי לי..." ו"למה זה האנגלים אינם דוברים אנגלית..." אלו רק חלק מהלהיטים הגדולים של "גבירתי הנאווה" – אחד ממחזות הזמר הקלסיים והפופולריים ביותר בכל הזמנים. המחזמר, על פי "פיגמליון" של ג''ורג'' ברנרד שואו, שעובד למחזמר על ידי אלן ג''יי לרנר ופרדריק לאו, מספר את סיפורה של מוכרת הפרחים לייזה דוליטל הלומדת לדבר כראוי אצל פרופ'' היגינס והופכת מבת אשפתות לליידי מכובדת.
ההפקה היא שיתוף פעולה בין האופרה הישראלית החדשה לבין המפיק משה יוסף.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1.
 | |  | | אין כמו מחזמר טוב למנוסה קצרה מן המציאות הדלוחה. כשהוא במיטבו - גבירתי הנאווה הוא הפקה מרשימה וסוחפת למחזמר מושלם - שירים מוכרים ונפלאים ועלילה שנונה וקולחת עם ערך מוסף פמיניסטי, וביקורת חברתית המובלעת בקלילות בין השורות.
מחזות זמר הם מדיום מצוין לעיבוד אמנותי של קונפליקטים חברתיים באופן מענג ושווה לכל נפש. דרך שירים וריקודים אפשר לאפיין וליצור הזדהות עם קבוצות אתניות או מעמדיות שונות. אפשר לחשוב בהקשר הזה על סיפור הפרוורים , שיער ואפילו על קזבלן וסאלח שבתי. גיבורת גבירתי הנאווה, היא לייזה דוליטל , מוכרת פרחים צעירה והמונית השוכרת את שירותיו של הנרי היגינס, פרופסור יהיר ונפוח לבלשנות (ורווק מושבע), כדי לרכוש לה גינונים וחיתוך דיבור של גברת, שיאפשרו לה לפתוח חנות פרחים משלה. סיפורה של לייזה הוא סיפור של שחרור מכבלי מעמד וייעוד ידועים מראש בכוחה של אמביציה אישית, ורעיונות התנועה הפמיניסטית מהדהדים ברקע (וכדי להדגיש זאת מתרחשת הפגנה פמיניסטית קטנה על הבמה באחת הסצינות). בסופו של תהליך החניכה לייזה מצליחה להשתחרר אף מעול פטרונותו הנוקשה של החונך שלה, היגינס, ואף גורמת לו להתאהב בה, כשווה בין שווים.
המערכה הראשונה מותירה את הצופים משולהבים וסמוקיי לחיים. יש כאן תמהיל נכון בין המוסיקה, לכוריאוגרפיה עוצרת נשימה בגיבוי של תלבושות ססגוניות ברוח התקופה ותפאורה מרשימה – ובמיוחד עיצוב חדרו של היגינס. הנונשלנטיות הנוטפת מהופעתם המהוקצעת של שיקה לוי (אלפרד דוליטל, אביה של לייזה) ועודד קוטלר (היגינס) גונבת לעיתים את ההצגה ממירה עווד (לייזה) שמביאה עמה נוכחות בימתית רבת קסם ועם זאת לא מגיעה לליטוש מקסימלי בכל השירים (דווקא ב"בוא כבר", המוכר פחות היא מפעימה בשירתה). לקראת סופה של המערכה השנייה הקסם נחלש מעט . שתי הסצינות האחרונות שהן יותר מדוברות ממושרות, חלשות גם מבחינה ויזואלית ותיאטרלית. מה שהתחיל בתנופה גדולה עלול היה להסתיים בקול ענות חלושה, לולא הפרידה המקסימה מלייזה והיגינס שרומזת באופן אלגנטי להפליא על אפשרות למימוש הקשר הרומנטי המיוחל ביניהם.
הוסף תגובה | |  | |  |
|
|
|
|