|
|
|
 |
תיאטרון הקיבוץ |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אביב לוז
בימוי: מיכאל יוסף
מוזיקה: אפי שושני
תעתוק וניהול מוזיקלי: דליה פן
תאום אמנותי: צחי כרמל
תחקיר ועריכה: רונית גוליק |
|
|
|
|
"לכל אחד מחכות 15 דקות התהילה שלו" – אנדי וורהול
סיפורה של מילי, נערה רגילה שמוצאת בתוכנית הרדיו החצופה והשנונה של נוח, מפלט מקשיי ההתמודדות עם גיל ההתבגרות, משפחה במשבר, וחוסר הבנה לצרכיה. היא מגלה ניחוחות של זוהר מפתה וסיכוי לזכות בהכרה ובתהילה שיגשימו את חלומה "להיות מישהו" . היא תהיה מוכנה לעשות כל דבר שנוח יבקש ובלבד שחייה, האפורים לטעמה יקבלו ולו לרגע איזה ניצוץ קטן של תהילה.
סיפורו של נוח, שדר רדיו בתחנה אזורית שמסוחרר מהיותו פופולרי ומושא להערצה בקרב הנוער, העצמה שיש למקרופון , וההשפעה שבידו (פיו) מלהיבים אותו עד כדי הפעלת המאזינים בפעילויות שחוצות את גבול האסור/מותר חוקי/פלילי .
מילי ונוח כל אחד מכיוון שונה יוצאים למסע שבודק את גבולות הכוח והתעוזה. מסע שבמהלכו מטשטשים הגבולות בין המותר לאסור, בין המוסרי למושחת, בין המציאות לבין איבוד העצמיות.שניהם משדרים על אותם גלים, גלים קצרים, ושניהם מתנפצים בסוף השיוט אל תוך הסיוט.
עם מהפכת התקשורת של העשור האחרון הפכנו אט אט לחברה המקדשת את תרבות הרייטינג והסלברטיס. כשחברה מייצרת גיבורי תרבות חדשות לבקרים, ונוטעת בציבור את התחושה שמי שאינו כזה למעשה לא קיים, אין פלא שהדחף להשיג חמש עשרה דקות של תהילה וזוהר הופך לאובססיה. הרצון לזכות בהכרה, הצורך להיות באור הזרקורים והפרסום, מעביר היום תרבות שלמה על דעתה עד כדי טשטוש גבולות בין המציאות לדמיון, בין האסור למותר, בין הניצול לתמימות – בין המוסרי למושחת.
מתאים לגילאי ז''- ט'' , י'' – יב''
עד 500 צופים / החשכה / במה 8/6
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|