|
|
|
 |
תיאטרון גבעתיים |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: רוני פלדמן
מוזיקה: עדי כהן |
|
|
|
|
פרודיה חברתית נוקבת, עצובה והומוריסטית
כריסטו איוואנוב מבולגריה וכאמל מוסטאפה אוקון מטורקיה, הם שני עובדים זרים ששייכים לחברת כח אדם: “כח אדם 1/2 חינם” וחולקים דירת חדר משותפת. בפיגוע טרור נפצע כאמל מאש כוחותנו והוא מושבת מעבודה. נשיא המדינה, שביקר את הפצועים בבית החולים, אמר לכאמל מול מצלמות הטלויזיה: מדינה חזקה והומנית, היא זו שיודעת לדאוג למגזרים החלשים. בפועל מתברר, שכאמל לא שייך לאף מגזר, משום שהוא עובד זר טרוקי, במעמד לא חוקי. כריסטו "הוותיק" מבין השניים בארץ, מסביר לכאמל שעל מנת לקבל את המגיע לו מהביטוח הלאומי, הוא חייב או להתחתן... או להתגייר...
מגזר השתקנים היא פרודיה חברתית נוקבת, עצובה והומוריסטית, הנשענת על הפער בין דלות החומר לגדלות הרוח, ועוסקת באיך אנחנו נראים מבעד לעיניהם של אותם עובדים זרים במחוזותינו. שהם בחזקת אורחים לרגע – הרואים כל פגע.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (4 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 4. ביקורת על ביקורת
 | |  | | מכוון לאותה הדסה שכתבה כביכול ביקורת על מגזר השתקנים.איני מבינה כיצד הצלחת להוציא את ביקורתך אך ברור שאין לך שום הבנה בתיאטרון . לא קלטת את דו השיח בין השחקנים .אני רואה כל הצגה . המחזה כתוב נפלא רוני פלדמן הצליח להכנס לעומק בעית העובדים הזרים. ופולי רשף עם אלברט כהן הם שחקנים נהדרים וההצגה מצויינת.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 3.
| | | | הצגה משעממת עד ממות. מבויימת ומשוחקת כמו תוכנית רדיו משנות ה 50 . יאללה תנו תיאטרון אמיתי ולא תסכית!!!
הוסף תגובה | | | | |
| 2. ביקןרת "מגזר השתקנים"
| | | | סוף כל סוף מחזה שעוסק בנושא חברתי מעיק וכואב
ומטפל בנושא באופן יעיל ונוקב. ןמתאר איך אנחנו נראים מבעד לעינעהם של העובדים הזרים. לטןב ולרע.
המחזה כתוב ומבויים ברגישות יוצאת דופן והשחקנים אלברט כהן ופולי רשף מפגינים רמת משחק מעולה.
בסיום ההצגה הגיב הקהל בתשואות ולא הניח לשחקנים לרדת מהבמה. מומלץ ביותר!!
הוסף תגובה | | | | |
| איריס מייזלר , (01/12/2003) |
| 1. הביקורת שלי
| | | | המחזה מתיימר לשמש כחלון הצצה לעולמם של העובדים הזרים וגם כמראה המשקפת את ישראל דרך עיניהם של הזרים. הוא מצליח לעשות זאת באופן חלקי בלבד. המכשול הראשון בדרכו הוא מכשול השפה. הבליל הלשוני של עברית משובשת ושפות אחרות יוצר שלל אפקטים קומיים שגורמים לנו מבלי משים ללגלג ולהתנשא על הדמויות ומשאיר אותנו שבויים בתפיסה סטריאוטיפית על הזר כעילג וכלא משכיל. המכשול השני נובע מכך שהמרכיבים הטראגיים של המחזה נוטים לגלוש למלודרמטיות יתר. דמותו של כאמל התורכי למשל, כיאה לנציגה של מדינה רדופת אסונות, ניצל אמנם מרעידת האדמה בתורכיה אך שילם עליה מחיר אישי כבד, ועם בואו ארצה הוא גם נפגע מירי של כוחות צה"ל בשעת פיגוע טרור. דמותו של כאמל היא קורבן של נסיבות טראגיות במולדתו ובישראל אולם לנסיבות אלה, החובטות בשק הדמעות של הצופה, אין קשר ישיר לנושא המוצהר של המחזה. דרך דמותו של כריסטו הבולגרי עולה ביקורת נוקבת יותר על ישראל ויחסה לעובדים הזרים, אולם דמותו המחוספסת והמרירה היא דווקא זו היוצרת פחות הזדהות. דומה שהמחזאי נחפז ללחוץ על דוושות סטריאוטיפיות של קומי וטראגי , כדי למהר וליצור בלבותינו האדישים הזדהות מיידית עם דמויותיו , ותוך כך נזנחת הביקורת החברתית שהיא חוט השדרה הרעיוני של המחזה .
על הכשלים במחזה עצמו מחפים במידה מסוימת אלמנטים אחרים- המשחק המאופק של רשף המעומת עם התזזיתיות של כהן יוצר כמה רגעים דרמטיים יפים. התפאורה הדלה במתכוון אמינה וגם הקצב של ההצגה נכון והולם - אפיזודות קצרות של התרחשות שביניהם קטעי קישור מוזיקליים. כל אלה הופכים את הצפייה לנעימה למדי גם אם לא לגמרי מספקת מבחינות אחרות.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|