תיאטרון - שושה

תגובת גולשים (16 תגובות)

הוסף תגובה לכל התגובות

16. פשוט מדהים!

אלקסיס , (13/05/2005)

15. שירי גדני באחת ההופעות הטובות ביותר שראיתי מימי!!!

רן , (18/02/2005)

14. אני אישית...

מירב , (02/02/2005)

13.

לפי שנה , (26/11/2004)

12. לא אהבתי

לימור , (04/10/2004)

11.

, (19/05/2004)

10.

אנינה , (05/05/2004)

9. תפסת מרובה לא תפסת

יוסי , (04/05/2004)

8. חבל שאינכם יודעים להעריך..

tamara o , (26/04/2004)

, (09/04/2004)

6. אכזבה קשה


	עם כל הכבוד - ויש כבוד - לתיאטרון "גשר" ולבמאי ייבגני אריה, אפשר למשול אותם הפעם לאשפי מטבח שמנסים לעשות תבשיל מעולה מחומרים מקולקלים. שום בימוי, מבריק ככל שיהיה, ושום תפאורה, תאורה, מוסיקה ומשחק לא יוכלו לתת עומק וחיוניות לטקסטים רדודים ומרובעים. לא קראתי את הספר "שושה", לכן אין לי זכות להאשים את בשביס-זינגר בפגמים של המוצר הסופי. ייתכן שזו אשמתו של ייבגני אריה שעיבד את הספר למחזה. (אגב, הוא "רידד" בעיבודו גם את הרומן הנפלא "עבד", שאותו כן קראתי). הגיבור הראשי, אהרון (אלון פרידמן), סופר צעיר המדלג בין מיטותיהן של ארבע נשים, אוהב באמת רק את שושה הפגרת, חברת ילדותו (ואף מתחתן איתה). זו מערכת יחסים די חולנית לגבי צופים מן היישוב, אך בהחלט לגיטימית כנושא לספרות, תיאטרון או קולנוע. הבעיה היא שכדי להעניק אמינות למערכת יחסים זו בעיני הצופה וכדי לערב אותו רגשית, היוצר (סופר או במאי) חייב להתאמץ במיוחד במתן הנמקה פסיכולוגית מספקת למערכת זו. כל "ההנמקה" הקיימת במחזה היא זכרונות משחר הילדות המשותפת. נו, באמת! שושה המפגרת (שירי גנדי) היא אמנם דמות "פוטוגנית" מאוד על הבמה, אך מפגר, כמו תינוק או כמו קשיש מופלג, הוא תמיד דמות "פוטוגנית". זהו טריק ידוע. ואם מערכת היחסים של הגיבור עם אהבת חייו כל-כך רדודה, למה כבר אפשר לצפות ממערכות היחסים האחרות שלו? וכך אנו מקבלים דמות שטוחה וחיוורת, ואי-אפשר להאשים בכך את השחקן אלון פרידמן, כי אין מה להפיק מהתפקיד הזה. יש בהצגה גם תפקידים צבעוניים באמת, כמו השחקנית בטי (דודינה), איש העסקים חיימל (סנדרוביץ'), או השען לייזר (חלמסקי הגדול!). יחד עם זאת, יש הרבה דיבורים וויכוחים נדושים וצפויים על היטלר וסטלין ויתר מרעין-בישין של התקופה, הרבה פילוסופיה בגרוש (על אלוהים וכד') עם מעט מאוד שנינות אמיתית. מה שנשאר בסוף, זו גלרייה של דמוייות מהעולם הנכחד של וורשה היהודית והדקדנית ערב השואה. מסמך היסטורי בעיקרו, וגם לא כל-כך מחדש. אגב, אשר לאמת ההיסטורית: איש לא יכול היה ב-1939 לחזור חי מצפורני ה-נ.ק.וו.ד. ולספר על העינויים שעבר שם, כמו שזה קורה לפלנדר במחזה. איש גם לא צפה מראש את משמעותה האמיתית של השואה, כמו שעושים גיבורי המחזה. הוסף תגובה

אריה , (10/03/2004)

5. ושוב -כל הכבוד לגשר

עדינה , (10/02/2004)

4. שושה- תיאטרון גשר

אבי , (27/01/2004)

3. חוויה תאטרלית בלתי נשכחת

בן , (18/12/2003)

2. הגשר עושים את זה שוב

tasha , (13/12/2003)

, (09/12/2003)