|
|
 |
תערוכה |
 |
|
|
|
|
|
יחזקאל קירשנבאום - הדור האבוד |
|
|
|
|
|
|
אוצרים: ד"ר קרוליין גולדברג-איגרא |
|
|
|
|
התערוכה "יחזקאל קירשנבאום, 1954–1900, הדור האבוד", שתיפתח בבית התפוצות, מציעה תיעוד ויזואלי מעמיק של מאמץ היחיד לשרוד ואפילו לשגשג תחת תנאים מגבילים. עבודתו של קירשנבאום מקיפה את התפתחותו האמנותית של זרם האוונגרד בברלין ובפריז בשנות ה-30, את שיא תקופת רדיפת היהודים תחת המשטר הנאצי ואת תקופת השיקום שליוותה את האמן אחרי המלחמה.
בהסתכלות רחבה על הקריירה האמנותית שלו, ניתן לראות שהיא בוחנת את טווח התגובות הרגשיות הקוטביות – מחגיגה לייאוש, מהשפלה לתקווה – המייצגות דור זה של יהודים מזרח-אירופים, שחייהם ויצירתם נבלעו על-ידי האימה הנאצית.
מסעותיו של קירשנבאום – ממולדתו בסטאשוב שבפולין לרפובליקת ויימאר, לברלין ולפריז, ומדרום צרפת לברזיל ולמרוקו – חשפו אותו להתפתחויות האמנותיות האוונגרדיות ביותר במערב אירופה בתקופה של אי-שקט עמוק. גוף עבודתו מדגים את נסיונו להימלט, ובו בזמן להנציח את החיים שהשאיר מאחור בעיירה היהודית. יצירותיו חוצות את גבולות המציאות ולוכדות את קסם הרוח האנושית שקמה מהריסות השואה.
שחזור הקריירה של קירשנבאום מורכב בשל השמדתו המוחלטת של הסטודיו של האמן ורבות מעבודותיו במהלך המלחמה. את התאוששותו יש לזקוף לנדיבותה של פטרוניתו, אליקס דה-רוטשילד, שסייעה לו לגייס את כוחותיו ולחזור לאמנותו. עבודת השיקום של העבודות, שנעשתה בתערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד ותוצג גם בבית התפוצות, נולדת הודות להתמדה ולהתמסרות של אחיינו של האמן, נתן דיאמנט.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|