|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: אדריאן ברודי, פליסטי ג`ונס, גאי פירס, ג`ו אלווין, רפי קסידי, סטייסי מרטין |
|
|
|
|
אפוס היסטורי המתאר את מסעו של האדריכל היהודי יליד הונגריה לסלו טו (אדריאן ברודי), שהיגר לארה"ב אחרי המלחמה ללא כל. בדרך מקרה הוא זוכה לנהל פרויקט אדריכלי אדיר שישנה את מהלך חיו ב-30 השנים הבאות. סרט מפעים ומסעיר שבוחן מחדש את החלום האמריקאי והשיטה הקפטילסטית מתוך עיניו של ניצול שואה שבחר באמריקה על פני המדינה היהודית שהוקמה במקביל בארץ ישראל.
ביקורות
*****
אומר מייד: "הברוטליסט" הוא יצירת מופת נדירה, שלא ראיתי משהו דומה לה הרבה מאוד שנים. סגנון האדריכלות ברוטליזם מאופיין בבנייה בבטון חשוף ובשימוש בצורות בסיסיות ומגוונות. המבנים הברוטליסטיים נראים בדרך כלל כבדים ומאסיביים. וזהו כמובן דימוי למצבו של גיבור היצירה, לאסלו. הוא מגיע מטראומת השואה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הוא אמנם מקבל את ההזדמנויות שלו להמחיש את מה שהוא הכי טוב בו, אבל לכל אורך הדרך הוא מנוצל על ידי ה"קפיטליזם החזירי". מערכות היחסים שנוצרות לו עם אנשי השמנא והסלתא של פילדלפיה הן נצלניות ואכזריות כלפיו. מצד אחד, מפרגנים לו ומשלמים לו בעבור כשרונו. מצד שני, כשמרגישים שהוא "תפס תחת", או שבשלב כלשהו אין כבר צורך בו, קל מאוד להיפטר ממנו. בסופו של דבר הסרט ממחיש - כמסר מוביל - את התנפצות החלום האמריקני של תות'. אך בעוד עבודות הבטון הכבדות שלו מעידות, בגלוי ובמוסתר, על מסלול החיים הקשוח שחווה בתקופת השואה ואחריה, אמריקה מצד אחד מאירה לו פנים, אך במקביל בועטת בו חזק. לא סתם אחד האימאג'ים הוויזואליים הבולטים שבסרט הוא פסל החירות הפוך.
הסיפור של תות' מרגיש כמו ביוגרפיה אמיתית, אבל הוא לא מבוסס על זו של אדם ספציפי אלא על דמויות של מספר ארכיטקטים יהודיים שנמלטו מהונגריה בעקבות השואה והקימו לעצמם חיים וקריירה חדשים באמריקה. גם חלק מהעובדות המצוינות בסרט מדויקות. למשל, הביאנלה הראשונה לארכיטקטורה אכן התקיימה בוונציה ב-1980.
השחקן אדריאן ברודי היהודי, בעל האף הנשרי הארוך והמבט המיוסר, מתאים כמו יד לכפפה לדמותו של לאסלו תות'. ידוע שנעשה שימוש בבינה המלאכותית כדי לגרום לו להישמע בעל מבטא הונגרי אמין, אבל לדעתי הנתון הזה לא גורע כהוא זה מתצוגת המשחק הפנומינלית שלו. הוריו שניהם יהודים. אביו אליוט ברודי הוא מורה להיסטוריה ואילו אמו, סילביה פאלאצ'י, צלמת סטילס ידועה, היא ממוצא יהודי-קתולי הונגרי (אמה הייתה יהודייה). פאלאצ'י נמלטה כילדה מהונגריה לאחר דיכוי המרד בהונגריה ב-1956, על ידי הקומוניסטים. הסרט הוא גם בעל מוטיבים "ציוניים", פועל יוצא של יהדותם של הגיבור ובני משפחתו. המוטיב היהודי, עברית של תפילות בית כנסת וכמיהה לעלות לארץ ולהתיישב בירושלים.
ברודי, שזכה ב-2002 באוסקר על תפקידו בסרטו של רומן פולנסקי "הפסנתרן", עשוי לזכות בפרס גם הפעם, ובצדק. גם הסרט עצמו, עבודתו השלישית באורך מלא של בריידי קורבט, בעל סיכויים גבוהים לזכייה. הוא מקורי, מיוחד, בעל אמצעים אמנותיים לא שגרתיים ותחביר קולנועי מקורי ובעל מעוף. הצילום של הבריטי לול קראולי ייחודי בתפישה הוויזואלית שלו. היא לופתת את הגיבור ושאר נפשות פועלות בחיבוק צמוד ומלווה אותן לכל אורך הדרך מבלי להניח להן. בכך נוצר באמצעות הצילום אפקט קלסטרופובי מלחיץ, המועצם על ידי המוזיקה המקורית העוצמתית שהלחין דניאל בלומברג. בחלק לא קטן של סצנות היצירה נשמע ברקע תקתוק חדגוני קבוע, כמו מטרונום פנימי המכתיב את קצב הסרט. "הברוטליסט" הוא אפוס בסגנון של פעם. גדול, רחב יריעה, מלא בפרטים ובתפניות עלילתיות. אבל בשורה התחתונה, המסר שלו: אמריקה היא כבר לא גן עדן למהגרים. היא יודעת לנשוך – והדברים האלה מתכתבים כידוע עם המציאות. אל תחמיצו את "הברוטליסט", למרות אורכו: קצת יותר משלוש וחצי שעות, כאמור. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|