 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תמונע (תיאטרון) |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: רולנד שימלפפניג
תרגום: גד קינר
בימוי: דפנה זילברג |
הופעה ראשונה: אוקטובר 2014
משך הופעה: 70 דקות
|
|
|
|
חמישה שחקנים משחקים שבע עשרה דמויות. כולם דייריו של בניין דירות שבקומת הקרקע שלו נמצאת המסעדה האסייתית "דרקון הזהב".
הבניין שבמחזה הוא תמצית של עולמנו בעידן הגלובאלי: עולם שלכאורה נעשה קטן ונגיש יותר, אך גם בודד יותר;
עולם שהקשרים האנושיים בו הולכים ומתמעטים ומשפחות נפוצות לכל עבר; עולם בו הכול הוא מוצר, גם בני אדם.
המחזה הוא תרגיל אחד גדול באמפתיה: של השחקנים שנכנסים ויוצאים ללא הרף מדמויות ששונות מהן בתכלית – בגיל, במגדר ובמוצא של צוות היוצרים שעמלו כדי ליצור את העולם הזה; וכמובן – של הקהל. היכולת לאמפתיה, היא אולי היכולת האנושית החשובה ביותר, והיא קשורה קשר הדוק ביצירתיות ובדמיון.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|