|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: בארי קויהגן, פרנץ רוגובסקי, ניקיה אדמס, ג`ייסון בודה, ג`יימס נלסון - ג`ויס |
הופעה ראשונה: 2024
ארץ מקור: בריטניה , ארה"ב
משך הופעה: שעה ו-59 דקות
|
|
|
|
ביילי בת ה-12 חיה עם אביה באג ואחיה האנטר בבית עלוב ומכוסה גרפיטי בצפון קנט. לבאג גם ככה אין הרבה זמן לילדים ועכשיו הוא מודיע שהוא מתחתן שוב. ביילי פגועה וכועסת ומתמרדת, והיא בורחת למקום שבו היא מרגישה הכי בטוחה, השדות הפתוחים בשולי העיר. ושם, יום אחד, יהיה מפגש מסתורי שיעזור לה להתמודד.
ביקורות
**** וחצי
ביילי גדלה לבד, בעצם, בלי כל השגחה הורית, או אחרת. היא מנסה להתעופף כמו ציפור פגועה, לאחר שהיא משחררת את עצמה מכל הכבלים הלוכדים אותה. המשפחה שיש לה לגמרי לא מתפקדת. אביה באג מתנהג כמו ילד מתבגר, במקרה הטוב, ומחליט בגחמה של רגע להתחתן שוב.
אמה פייטון (ג'סמין ג'ובסון) חיה בנפרד מאביה באיזשהו קומפלקס דירות מוזנח, יחד עם המאהב הצעיר והאנוכי שלה, סקייט (נלסון ג'ויס). כל הקשרים בין האנשים במקום הם פועל יוצא של הכרח ונסיבות. ניכר שבאזור הזה, בו רואים נוכחות של אנשי משטרה רק כשפורצת אלימות והם נקראים להפריד בין הניצים, אין דין ואין דיין. מקום מועד לפורענות, בלי שום חוק וסדר. ולמרות הניסיון במשפחתה של ביילי לשמר איזושהי מסגרת רופפת, איש הישר בעיניו יעשה.
ולתוך הוואקום הזה נכנס בירד, דמות יוצאת דופן שלכאורה לא קשורה למקום, לאנשיו ולמנהגיו. הוא מחפש את הוריו, כדי להודיע להם שהוא בנם האובד. הוא מתמקם על גג בניין למשך שעות ארוכות, מתצפת על האזור, ונראה כי רק ביילי רואה אותו.
היא מנסה לסייע לו ומאתרת יחד אתו את אביו ובני משפחתו. הקשר בין ביילי ובירד מתהדק. זה לא מגיע לרומנטיקה, צריך לומר. בין היתר כי ביילי עדיין ילדה וכשהיא חווה את המחזור הראשון שלה אמה מציעה לה טמפון וכדורים לשיכוך כאבים.
הקשר שלה עם בירד נראה כעוגן הרציונלי היחיד בחייה, אבל ברגעי אמת, כשהיא זקוקה לו (כגבר?) - הוא נסוג, מתאדה, נעלם. ואז מופיע מחדש בשדות הירוקים הפתוחים כשהוא מקפץ עם תיק הגב שלו. האם הוא אמיתי? האם הוא פנטזיה? האם הוא חי רק בדמיונה של ביילי?
בדומה לגיבורה שלה ביילי, הבמאית אנדריאה ארנולד, 64, נולדה בדרטפורד, קנטלאם יחידנית שהייתה בת 16 וגידלה אותה ואת שלושת אחיה הצעירים בדיור ציבורי. היא החלה את דרכה בלהקת מחול, ובהמשך זכתה בהכרה כשחקנית ומנחה בתוכנית ילדים.
בשנות ה-90 היא עברה ללוס-אנג'לס, כדי ללמוד קולנוע במכון הסרטים האמריקאי. סרטה הראשון באורך מלא היה "דרך אדומה" (2006) ולאחריו באו "מחוץ למים" (2009), "אנקת גבהים" (2011) ו"אמריקן האני" (2016). סרטיה משויכים לסגנון הריאליזם וגיבוריה הם לרוב אנשי שוליים, בני מעמד הפועלים (בדומה לסרטי קן לואץ' ומייק לי).
ארנולד משלבת בסרטיה שחקנים מקצועיים ונון-אקטורס, ומאפשרת לשחקניה לאלתר לא מעט. את "אמריקן האני", למשל, יצרה ללא תסריט מסודר בלי סטוריבורד וזאתכדי לאפשר לשחקנים (שלרובם לא היה ניסיון קודם בתחום) לשמור על אותנטיות ולשחק בספונטניות. אין בסרט, המוצג מנקודת מבטם של בני נוער, אין מהלכי עלילה מובהקים או התפתחות דמויות, כמקובל.
וגם כאן, ב"בירד", בא לידי ביטוי הסגנון האופייני של ארנולד. הסרט מחוספס, כמו גיבוריו, החיים בספונטניות כאוטית, בלי אף יד מכוונת. באפיון האנשים הצעירים בקנט באה לידי ביטוי אהבתם למוזיקה, ולא אחת הם נראים במהלך הסרט מופיעים במסגרת להקות חובבים או מאלתרים-מזייפים שירי ניינטיז של להקות בריט-פופ. הצילום כאילו מאולתר, המצלמה, הנישאת בעיקר ביד, רועדת לא אחת. ויש בסרט המון בעלי כנף, וגם "בירד" אנושי אחד, מה שמדגיש את מוטיב השחרור והחופש להתעופף, שביילי חותרת להגיע אליו.
בשורה התחתונה, מומלץ מאוד לצפות בסרט האותנטי הזה, שיש בו הרבה כנות וביקורת חברתית נוקבת על רשויות הרווחה, שבכלל לא נוכחות בו. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|