|
|
|
 |
להקת המחול קמע |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: אביעד הרמן , יניב מזרחי |
הופעה ראשונה: 27 ביולי 2004
|
|
|
|
תכנית חדשה המבוססת על שתי יצירות של יוצרות ישראליות - סוניה ד''אורליאנס-ז''וסט ושלי גונן-סגל.
"שניים קצת, אחד הרבה" כוריאוגרפיה: שלי גונן – סגל
"הכי גס שאפשר, הכי ברחוב, הכי שקוף, הכי דרך עצמו ודרך הדברים..." – יונה וולך.
שלי גונן-סגל, רקדנית בוגרת הלהקה הקיבוצית, זוכת תחרות "גוונים במחול 1995", הופיעה עם יצירותיה כיוצרת עצמאית בארץ ובחו"ל, יצרה לסדנא הקיבוצית, ללהקת מחול בת-דור ועוד. ביצירתה של שלי גונן – סגל דמויות המחפשות אהבה, תשוקה, חיבור, זוגיות ונעות בין פנטזיה לפרנויה. האנשים ביצירה מנסים להגדיר את הזהות העצמית שלהם, הקשר הזוגי שאליו הם נכנסים הוא עוד נדבך מהגדרתם את עצמם.
מוזיקה: קולאז'' בעריכת צחי פטי ש תאורה: יעקב ברסי.
היצירה השניה:
"סינדרום התאומים", כוריאוגרפיה: סוניה ד''אורלנס ז''וסט - רקדנית, מורה וכוריאוגרפית ילידת קנדה, לשעבר סולנית להקת בת-שבע.
היצירה המתארת את שעבר בדמיונה של הכוריאוגרפית לנוכח אסון התאומים בניו-יורק: ההמון הגועש ובתוכו דמויות וקרעי זיכרונות החושפים רגעי פחד ואימה,קולות ותמונות מן העבר, געגועים למגע ולאהבה שנקטעו.
האמירה האישית של הרקדנים בשילוב טקסט ומוזיקה מקורית מוסיפים ממד נוסף לדמויות שביצירה.
מוזיקה מקורית: דידי ארז, אורליקה, תאורה: יעקב ברסי.
היצירות עלו בבכורה במסגרת פסטיבל מחולוהט 2004.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (6 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 6. חבל
| 5. שניים קצת, אחד הרבה
 | |  | | שלי גונן סגל היא אחת הכוראוגרפיות והרקדניות המוכשרות שפגשתי... אני אוהבת את הסגנון שלה בכלל, ואת העבודה הספציפית הזו בפרט.
ההתחלה גאונית, הקטעים מגוונים ותואמים לנושא- כדוגמת זה שבו עיני הרקדנים קשורות בחתיכת בד (בליינד דייט...).
הוסף תגובה | |  | |  |
| 4. פשוט מביך
| | | | ציפיתי להרבה יותר גם מסוניה וגם משלי גונן. העבודה של סוניה גרמה לרקדנים להראות כאילו זהו מופע תיכון. ניכר גם שניהול החזרות לא היה מעמיק, שכן אין אחידות בקטעי האוניסונו. ובנוסף לכך, האם לא כבר צפינו אצל להקת "בת שבע" ברקדנים הרוקדים לצלילי הטקסט של עצמם?
אצל שלי גונן המצב היה קצת יותר טוב, ברגעים ספורים שהיה נעים להסתכל על הרקדנים, אך עדיין נשאר באותה תבנית צפויה ולא מעניינת. נקודת האור היחידה הייתה הרקדנית המוכשרת רוני, שאינני יודעת את שם משפחתה, שהפליאה בכישרון, טכניקה מצויינת ונוכחות בימתית.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. ציפיתי ליותר (ללא תוכן)
| 2.
| 1. יצירה מדהימה!
| | | | אהבתי מאוד את הרעיון, הכוריאוגרפיה, התלבושות, המוזיקה
בקיצור הכל:)
חובה לראות!
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|