מעבדת התיאטרון בשפת סימנים אֶבִּיסוּ במופע גוף שלישי: על חירשים, שומעים, ומי שביניהם. ההצגה נוצרה ממחקר באמצעות אלתור על נושא התרגום לשפת סימנים וממנה. ההצגה מבוססת על חומרים אישיים של השחקנים, ראיונות עם מתורגמניות ועם חירשים שמשתמשים בתרגום.
גוף ראשון — אני, החירש.ת
גוף שני — את.ה, השומע.ת
גוף שלישי — המתורגמן.ית
אני תלוי בה. אתה תלוי בה. היא תלויה בשנינו. רגע היא אתה. רגע היא אני. מי היא?
האם היא מדייקת? האם היא מעבירה לי בתנועות ידיה את הדקויות של השפה שלך, את טון הדיבור, את המרווחים בין המלים?
האם היא מצליחה להעביר את עושר הביטוי של שפת הסימנים אל הדיבור?
היא האוזן שלי, הקול שלי. הלוואי ויכולתי בלעדיה.
היא מדברת עבורי בטלפון עם משרד ממשלתי. אומרים לה, "בבקשה לא לצעוק, גברת!" היא הרימה את הקול כי כעסתי, והיא אמורה להעביר את הכעס שלי בדייקנות באמצעות הקול. אסור לה לעדן.
האם משהו מההרצאה שהיא מתרגמת באוניברסיטה נשמר אצלה בזיכרון, או שהדברים פשוט עוברים דרכה, והיא צריכה להתרוקן מהם כדי להמשיך לתרגם?
היא מתרגמת לי את ההוראות ומילות העידוד של המיילדת. היא מתרגמת לי את הקדיש שאחי אומר על אבינו.
את השאלות של הפסיכולוגית, היא מסמנת לי. זה טיפול בשניים או בשלושה? הפסיכולוגית מדברת אליה, מסבירה לה "מה הוא צריך לעשות". "הוא" זה אני.
עכשיו, אני גוף שלישי.