|
|
|
 |
מדיטק |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מחזה: עידו ריקלין
בימוי: רפי ניב
תעתוק וניהול מוזיקלי: סבטלנה ברגר
תחקיר ועריכה: יהודית אהרון
מוזיקה: נדב רובינשטיין
תאום אמנותי: זיו וולושיין
כוריאוגרפיה: איריס לנה |
| שחקניות: חן בראל, אלכס קרול, אורי לזרוביץ, ענבר דנון / רז הראל , הילה שלו , שהם שיינר /שמעון חבה, מעין תורג`מן/ענבל ניר , נתנאל אזולאי, אור אדרי, קרן סלנט |
|
|
|
|
הצגה חדשה על-פי ספרו הקלאסי של מיכאל אנדה. בשכונה קטנה בשולי העיר, ניצב אמפיתיאטרון עתיק והרוס, והשכנים מצאו שם יום אחד ילדה, מומו.
איש אינו יודע מאין היא הגיעה, אך יש לה תכונה נפלאה - היא יודעת להקשיב. בזכותה הילדים ממציאים משחקים חדשים, המבוגרים באים להתיעץ איתה, ומטאטא הרחובות הזקן מלמד אותה על החיים ועל הזמן.
החיים מאושרים, עד שיום אחד, מגיעים לשכונה אנשים חדשים, אנשים אפורים. מאיפה הם באו, ומה הם רוצים? למה עוד ועוד אנשים משתנים, ונהיים אפורים? לאן כולם ממהרים? ולמה לכולם אין זמן? מי גנב את הזמן? מומו הקטנה יוצאת למסע מופלא ומסוכן מרחובות העיר ועד לביתו הקסום של מאסטרו הורא, שם טמון אוצר הזמן.
האם תצליח מומו להציל את השכונה, את העיר, את העולם כולו, מפני האנשים האפורים?
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1. הייתי אתמול (4 מרץ 2013)
 | |  | | הייתי אתמול עם בתי בת התשע בהצגה.
קראנו את הספר עוד לפני כן (ראה אור בסדרת המרגנית הזכורה לטוב).
ההתרשמות שלי מעורבת.
מחד, ההצגה מושקעת מאוד. המשחק של כל השחקנים נהדר. השילוב של השירים מקסים. התפאורה מרשימה. אין ספק שזו חוויה תיאטרונית שילדים אינם זוכים לה בדרך כלל ושחסרה למדיי בנוף המקומי.
מאידך, לדעתי אין מדובר כלל וכלל בהצגה לילדים. זו הצגה למבוגרים, או לפחות לבני נוער ומעלה. הילדים מבינים שזה "לא בסדר כל הזמן לחשוב על לחסוך זמן". המבוגרים, לעומת זאת, חיים על בשרם את החוויה שמיכאל אנדה מדבר עליה. במובן הזה זו הצגה מעציבה מאוד מאוד, למרות "נצחונה" של מומו. על האמור יש להוסיף כי בהצגה מספר קטעים מפחידים למדיי, כולל "התפוגגות" של בני אדם על הבמה, שמתפרשת על ידי ילדים, כך מותר להניח, כמוות. נדמה לי שחלק מהורים לילדים קטנים שנכחו אתמול היו חושבים שנית אם להגיע במידה שהיו מודעים מראש לקטעים אלה.
מעבר לכך, המחזה קיצר מאוד, מטבע הדברים אולי, את הספר, והצטמצם לקטעים המרכזיים ביותר. מה שהתקבל הוא שרשרת של רגעים, אשר קשה מאוד לדעתי לעקוב אחריהם, אלמלא מכירים את המסופר בספר.
אציין כי בתי, שכאמור הכירה את הספר, נהנתה מאוד.
לסיכום, לכו להצגה עם ילדיכם כדי לתת להם חוויה תיאטרונית, שהיא כל כך יקרת ערך. אך אם תוכלו הסבירו להם קודם את מהלך העלילה, כדי שיוכלו לעקוב. ואולי, עשוי בעקבותיה שינוי קטן בהוויה של המירוץ האינסופי בחייכם.
הוסף תגובה | |  | |  |
|
|
|
|