ולדימיר ואסטראגון – שני נוודים עייפים, אולי חברים, אולי רק שני אנשים שמנסים לשרוד – ממתינים ליד עץ.
הם מחכים לדמות מסתורית בשם גודו, שאולי תגיע. אולי לא.
בתוך ההמתנה הזו מתרחשים רגעים קטנים של חסד, בדיחות אבסורד, כאב שקט והומור מטורף.
שיחות על נעליים, תפוחים, זמן, משמעות; ובעיקר על האין־מוצא שממנו כולנו עשויים.