|
|
 |
בית הספר בית-צבי |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: גלעד רוזנברג , גלעד רוזנברג מאת: טנסי ויליאמס תפעול תאורה: עידו ריקלין בימוי: ג'ורג' מילטינאנו תעתוק וניהול מוזיקלי: מירב סדלינסקי תאום אמנותי: שרית קמינסקי |
|
|
|
|
המחזה "קיץ ועשן" נכתב ע"י המחזאי האמריקאי הדגול טנסי וויליאמס בשנת 1948, בתקופה כנראה הפורייה ביותר של יצירתו. במרכז העלילה, המתרחשת בתחילת המאה העשרים בעירה קטנה בדלתא של המיסיסיפי, עומדת דמותה של אלמה, בתו של כומר ושל אשתו, הסובלת מהפרעות נפשיות.
מילדותה ובמשך שנים רבות מאוהבת אלמה בבנו של הרופא השכן, ג''ון; אולם בעוד היא עצמה קורבן של החינוך הפוריטני שקיבלה, ג''ון חי את חייו בהתגרות מתמדת במוסכמות. העימות בין שני הגיבורים מעלה שאלות קיומיות רבות בנוגע ליחס שבין הגוף לנשמה, בין אנרכיה לסדר ובין אהבה רוחנית לתענוגות הבשר. אף שאלמה וג''ון מאוהבים זה בזו, אין הם מצליחים להגשים את אהבתם, וכל אחד מהם משלם מחיר כבד על השקפת עולמו ועל הטעויות הגלומות בה.
הבומר ויינמילר מיכאל לרנר
גב'' ויינמילר אלנה מדניקוב / סווטה פאלק
אלמה ויינמיל שלי סקנדרני
ג''ון ביוקנן הצעיר שלומי טפיארו
דר'' ביוקנן שלומי רבינוביץ
רוסה גונזלס יעל רינגל
פפה גונזלס תמיר סממה
נלי יואל קרן שיניאוק
גב'' בסט סווטה פאלק / אלנה מדניקוב
רוג''ר דורמוס אבי סלמה
מר קרמר גיא רושיניאק
רוזמארי אורן זגמן
ורנון רמי ציון
דאסטי זוהר גריידי
פרל נועה פרוביזור
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (3 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 3. מחזה מהמם
 | |  | | מחזה ממש יפה עכשיו אנחנו עובדים עליו ואני משחקת אל אלמה!
הוסף תגובה | |  | |  |
טל , גן יבנה (15/06/2009) |
| 2. שלומי
 | |  | | שחקן מצוין היחיד שעניין על הבמה החיוך והניסיון להפוך הצגה משעממת למעניינת פשוט רק בזכותו
הוסף תגובה | |  | |  |
מבין עניין , (25/03/2006) |
| 1. עשן סמיך ביותר...
 | |  | | טנסי ויליאמס. איזה מחזאי. איזה דמיון ואיזו נחישות כתיבתית. אני מעריצה מחזאים ששמים את האישה במרכז. את הרצון להוכיח לעולם שהאישה היא מרכז הרגש הפועם.
כך עשתה שלי סקנדרני ב-ירמה וכך היא עושה כאן כאלמה ב- קיץ ועשן.
אני מאוד מעריכה את שני השחקנים הראשיים- שלי ושלומי. אך היה נראה כי הבימוי המשמים של ג'ורג' ואי- הרצון שלו לעניין משום מה את הקהל, גם אטם לשלומי את הרצון להיות שם באמת. שלומי טפיירו, זו הדמות האדישה? או שאתה היית אדיש להחריד? מה, נמאס לך להיות על הבמה? כי כך נראית. הנוכחות הכובשת שלך והחספוס הגברי שלך פשוט שובה -לב, והמראה שלך גורם לי לא פעם להחסיר פעימה, אבל מצטערת, פשוט ישנת על הבמה (או שזה הבימוי?)
לגבי שלי- מאוד נהניתי מעבודתך ב-ירמה. היית מצויינת, והייסורים הספרדיים מאוד מתאימים לך. אבל מה עם קצת גיוון? הייסורים שלך, לפי דעתי, במחזה זה, עברו את הגבול. גם אלמה היא מאושרת וחושקת ויש לה מאווים. עם כל הכבוד לחינוך הפוריטני. למה להיות מיוסרת כ-ל הזמן??
שלי, את שחקנית מדהימה. אני מצדיעה לך. עבודת הטקסט שלך היא מבין הטובות בהן נתקלתי בבית צבי. אך לפעמים הנוכחות שלך, הייסורים הדרמטיים של המאה ה-16 והקול החזק והדיקציה ה-אובר- ברורה שלך, יוצרים דמות שהיא מרוחקת. היו קטעים שהיה לי קשה להזדהות איתך בשל כך.
תנועות הראש והרטט בפנייך- זה משהו שאת צריכה לעבוד עליו. הוא בולט מדי ולפעמים מסיח את תשומת הלב ממשחקך.
לגבי הבימוי- טוב. חבל שלא נעשו קיצורים במחזה. הוא היה כל כך ארוך ומייגע, שגם אם היו שמים שני שחקנים מהאקדמיה הבריטית, זה לא היה עוזר. ואם כבר שעתיים וחצי- אז לפחות לרענן את הבימוי, לא לפי הספר! מה עם חדשנות? עם פעולות? עם אקשן? טוב, זה ג'ורג' בסך הכל.
גאון הדור, אך בבימוי- קצת משעמם.
הוסף תגובה | |  | |  |
מבינה עניין , (26/11/2005) |
|
|
|
|