|
|
|
 |
תיאטרון מיקרו |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
עיבוד ובימוי: אירינה גורליק
נוסח עברי: יפים ריננברג
מוזיקה: בוריס זימין
עיצוב תפאורה: איליה קוץ |
| משתתפים: מיכאל גורודין, אנה ביחובסקי, סימה גורן, אלירן כספי, מריה גורליק |
|
|
|
|
עפ''''י הרומן "יוסף ואחיו" מאת: תומאס מאן
ומתזה "רחל" מאת ל.פטושקינה
ההצגה " נדרים" מתבססת על הרומן "יוסף ואחיו". מחברו , זוכה פרס נובל, תומאס מאן יצר יצירת מופת מודרנית הנשענת על סיפורי המקרא והמדרש.
תיאטרון "מיקרו" מעלה את גרסתו הבימתית של הסיפור המקראי האל מותי.
שתי עלילות דרמתיות מקבילות על אהבה וחיפוש יאפשרו לקהל לראות את גיבורי המקרא באור חדש.
תיאטרון מיקרו
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (3 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 3. מתי זה מופיע שוב? (ללא תוכן)
| 2. תודה רבה על ההצגה המדהימה הזאת
 | |  | | ברצוני להגיד תודה לשחקני הלהקה ולבימאית שלהם על כך, שהעניקו לי ערב של חוויות נדירות ומרתקות. במשך ההצגה ישבתי על הכיסא ועצרתי את נשימתי. כן ראיתי שחקנים מקצוענים העושים את מלכתם על הצד הטוב ביותר – אך זה בכלל לא היה חשוב. כן ידעתי שזו רק ההצגה המבוימת היטב ואני, אגב, לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי תיאטרון בארץ ברמה כה גבוהה, אולי בעצם בכלל לא – אך משום מה זה גם לא היה חשוב, בכל אופן לא הדבר העיקרי.
ומה היה כן חשוב? על הבמה אני ראיתי אנשים חיים שמדברים על הדברים החשובים ביותר –על אהבה, על היעוד, על הנדר, על התשוקה... ואני יושב לי בקהל ומבין שזה קורה איתם על הבמה עכשיו, ושמה שהם אומרים ועושים – זה אומר משהו גם עליי, על אופן חיי, ועל רגשותיי גם יחד. ושמאורעות חיי (שלי, של האיש של המאה ה-21) פתאום הפכו להיות רלוונטיים וקיבלו הסתכלות מזווית אחרת עצם זה שישבתי באותו הערב בקהל וצפיתי בהצגה. במילים אחרות, כאילו שאני הייתי יחד עם האנשים האלה – מקבל החלטות גורליות, מתלבט, בוחר באישה אחת ומקבל אישה אחרת... ועוד דברים רבים שאו עשייתי בחיי, או הייתי עושה, לו הייתי נמצא במצבים כאלה, כה מובנים לי עכשיו, אחרי ששחקני תיאטרון "מיקרו" הזכירו לי אותם והראו לי את פרשנותם על המצבים האלה.
אפשר להגיד עוד דברים רבים – על המשחק האמין של כל חמשת השחקנים שיצרו כל מיני "מצבי אהבה" שונים ומשונים, על הבימוי המינימליסטי שממקד את האדם על הבמה כפי שהוא ומחייב לעסוק בעיקר מכל – בתחושותיו וברגשותיו בסיטואציה הנתונה לו, על המוזיקה לא רק של תופים וצלילי קסילופון ועד, אלא גם של כלים המשמים את גיבורי ההצגה – אם זה אגוזים מפוצחים או אם זה צלילי חלילה של רחל... ועוד על דברים רבים אחרים. אך אסיים בזה: אני יצאתי מהצגה הזאת אדם שונה ממה שהייתי כשנכנסתי אל העולם. ועל כך תודתי הרבה לתיאטרון "מיקרו". אני ממליץ על ההצגה הזאת בחום ומכל הלב.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 1. מרגש ומרתק
| | | | לא משעממת לרגע, ההצגה זרועה ברגעים שנותנים את ה"בום" הנכון ללב.
תלבושות מקסימות, תפאורה פשוטה שעושה את העבודה מצויין ושחקנים נהדרים.
שרון טל בתפקיד רחל - ליהוק מדוייק להפתיע בתיאטרון שבטח כולל את מי שהיה על הבמה ועוד שלושה. תמימה וענוגה, משחקת את הילדה מצויין, גם אם גיל 30 כבר סביר להניח באיזור. כל הכבוד.
אנה ביחובסקי בתפקיד אשת פוטיפר - את רוב ה"בומים" ללב שהזכרתי קודם היא סיפקה. שחקנית חזקה ומרגשת.
יפים ריננברג בתפקיד יעקב - איזה קול ונוכחות יש לאיש הזה. וגם אומץ. תפקיד לא קל. מגיע לו להופיע מול קהלים גדולים בהרבה.
מיכאל גורודין בתפקיד יוסף - התרגשות קלה שהורגשה בהתחלה התמסמסה לביצוע כובש, אמין ומרגש. המונולוג הקצר שבו הוא מסיים את ההצגה יישאר עם הצופה גם אחרי.
הדבר השלילי היחיד שהפריע קצת (לא שניתן לעשות משהו...) הוא המבטא ה"לא בדיוק מצרי" של רוב השחקנים. זה מפריע בעיקר בהתחלה, עד שמתרגלים.
כל הכבוד לכולכם, מחכה לפעם הבאה.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|