 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעולם המודרני המנוכר בו - כפי שאמר צ'כוב: רק האדם נשכח - אנחנו מגדירים את עצמנו לפי הצלחתנו בעבודה.
במשרד אנחנו מגייסים את כל כוחותינו, את המסכות שלנו, את כל כולנו כדי להתקדם, כדי לחתור הלאה, אל עבר נחלה שמי יודע אם קיימת בכלל.
מחזהו המבריק של המחזאי הגרמני רונלד שימלפפניג משנת 2001 מיטיב לזהות ולאבחן את הבדידות הקיומית של האדם העובד בעולם הקר והמנוכר של שנות האלפיים. הוא מציג בפנינו בקצב קולח ובהומור גרדומים שחור את הטרגדיה האנושית המודרנית. זו שאין בה נסיכות ומצביאים ועלילות גבורה דגולות אלא זו שמתארת מאבק יום יומי מתיש וחסר רחמים בעצמנו ובאחינו בני האדם.
שלושה סיפורי משרד כביכול יום יומיים נשזרים כאן זה בזה ומוכיחים שהטרגדיה שלנו היא שאנחנו כל כך דומים. כל כך יכולים היינו לסייע איש לרעהו, אבל ברגע האחרון לעולם נבחר להיכנע לפחד ולאגו. ושם נאבד.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|