|
|
|
 |
בית הספר בית-צבי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: נל דאן
תפעול תאורה: אלי ביז`אווי
בימוי: אורי אגוז
מוזיקה: דפנה בר שדה - תלמידת כיתת "הלחנת מוסיקה לתיאטרון" מבי"ס רימון, ב |
| משתתפים: סמדר אדלמן / גלית קפויה, יוליה ורגין / לימור צרפתי , מעיין טל, הלני דגן / מורן רוף , נופר הורביץ / סמדר זהר, עופרי גרין / מאי שרים , בת אל ויצמן / אלגום כהן, יוגב חיים ופז לזר |
|
|
|
|
כשברגע אחד ניתנת הבשורה ושעון העצר מתחיל לעבוד, על מה חושבים? מה עושים? את מי מקרבים? את מי מרחיקים? והבושה? שמא יראו או ידעו שחס וחלילה לא ירחמו. סיפורן של 7 נשים שיום אחד חייהן השתנו ללא הכר. הן אולצו בכוח להיות גיבורות, הן היו מעדיפות להמשיך בחייהן הרגילים, אבל צו עליון קרא להן להתעמת עם הלא נודע, עם המחשבה על הסוף. כשהאלוהים מת והרפואה לא בדיוק יודעת מה לעשות...כל שנותר הוא למצוא את הכוחות, לצאת לדהירה פראית בלי לדעת לאן ולהחזיק חזק במושכות.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (9 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 9. תיאטרון עוצמתי
 | |  | | צפיתי בהצגה בשבת וזו היתה אחת החוויות החזקות שעברתי בהצגות בוודאי מהחזקות של בית צבי. מעברים רגישים מאד עדינים, משחק אמין על הבמה שנבנה לפרטים הכי קטנים, בימוי זורם, מוביל את ההצגה קדימה כל הזמן. אין רגע שאתה לא נמצא בפנים בעוצמות. מומלץ עד מאד גם למי שהנושא נראה לו קשה
הוסף תגובה | |  | |  |
| נורית לחנר , כפר סבא (12/06/2007) |
| 8. הצגה חשובה בביצוע מצוין
| | | | הצגה מרתקת, מרגשת לפרקים עד דמעות. בימוי מסקרן, פתרונות מעניינים לטקסט. כל השחקניות מצויינות, אבל בולטות במיוחד אילנה באוואר בתפקיד פני - שחקנית מצוינת, חיה את הסיפור על הבמה, מרגשת ונוגעת ללב (ממש האמנתי לה כשמרילין מתה), ועדי אביב בתפקיד קלר - מקסימה, אנושית, גורמת להזדהות טוטאלית.
רוצו מהר לראות, הצגת חובה!
הוסף תגובה | | | | |
| ליהיא , רמת גן (11/06/2007) |
| 7. הצגה מטלטלת
| | | | ראיתי את חוג הסרטן אחרי התלבטות אם לראות מחזה שעוסק בנושא כל כך קשה. אני שמח שבחרתי ללכת. מעבר מטלטל ומרגש בין דמויות שבויימו כמו בסרט תיעודי - כל אחת והאישות שלה, האופי שלה, והן פורצות אליך החוצה מהמסך. יושבות עם תנועה מאד מדויקת, נקייה, שכל מחווה היא אדירה בתגובה שלה. כדאי מאד מאד לראות.
הוסף תגובה | | | | |
| רוני דהן , גבעתיים (06/06/2007) |
| 6. חוויה חזקה של צפייה תיאטרונית
| | | | הגעתי לצפות במחזה חוג הסרטן אמש בביה"ס לאומניות בית צבי. ההצגה מספרת על נשים שעברו גילוי כואב של המחלה אצלן או בקרב בני המשפחה הקרובים. הרגשתי שאני נמצא ברגעים קטנים מתוך החיים שלהן. אתה מאזין לסיפורים שלהן, ופשוט חווה איתן הכל. הבימוי היה מאד מדוקד כך שאם מגיע רופא לטפל בחולה רואים רק בקונטור את המגע שלהם והיחסים עוברים כולם דרך המבטים והתנועות העדינות בשפת הגוף. מאד התרשמתי והרגשתי שהדבר הזה עוטף אותי. אני ממליץ בחום, למרות הנושא הקשה והחוויה שאינה פשוטה.
הוסף תגובה | | | | |
| אמיר טרק , רעננה (05/06/2007) |
| 5. וג הסרטן-ביקורת-גל דאן-בית צבי
| | | | ההצגה "חוג הסרטן"מאת גל דאן בתרגומו של אלי ביז`אווי ובבימויו של אורי אגוז מועלת בפעם הראשונה בישראל.
זאת הצגה קשה לצפיה ולא רק עבור אלו שעברו מסיבות שונות "חוויה"הקשורה במחלה.
שמונה נשים במונולוגים פרונטליים מבלי לקום מהכיסאות מספרות על רגעים והתרחשויות מהרגע שהתגלתה בגופן או בגוף מישהו מיקיריהם המחלה שאין לה מרפא.התפאורה-סלבה מלצב פשוטה אך נאה מאוד -קירות שחורים עם עמודים ויריעות ניילון הנופלות מהתקרה עד הרצפה ושמונה כסאות בצורות וגדלים שונים עליהם יושבות ולא קמות משך כל ההופעה שמונה הנשים.
מפעם לפעם לרגע או שתיים הן מפסיקות את המונולוגים כדי להחליף משפט או שניים עם 11דמויות אפיזודיות של רופאים,אחיות או סתם אנשים, כדי לשבור את החדגווניות .בימוי מינורי מעולה הסומך על התמליל ובצדק שירגש וירתק את הצופים.
מרגש,מצמרר,אכזרי"צריך להניח לה כדי להקל עליה" אך זו המציאות. סיפורים מחיי היום יום שהלואי ולא ניתקל בהם.
רגעים קשים של שמונה נשים המפוחדות,הזקוקות לתמיכה,להבנה,להתיחסות ולא רק לרחמים עד הסוף המר.
משחקן של כל השמונה טוב מאוד אך ברצוני בכל זאת לציין שלוש שלדעתי בלטו-קלר-עדי אביב,רבקה-אנה ברגר,פני-אילנה באוואר
לראות או לא לראות:הצגה בעלת עוצמה רבה,ביצוע טוב ,כל כך אנושית ואמיתית אך קשה לצפיה.
נכתב על ידי elybikoret , 4/6/2007 19:16
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , tel aviv (05/06/2007) |
| 4. הצגה מצוינת
| | | | מדובר בנשוא מורכב ולא פשוט לטיפול, ושחקניות בית צבי מפליאות להציג אותו הקושי. הן מאד אותנטיות, הבימוי מרוכז בכל נקודה ונקודה בהתפתחות, ואתה מלווה את הדמויות במעין סרט משלב לשלב. אני ובעלי עברנו חוויה מאד מרגשת בצפייה בהצגה, ובעינינו ראוי שתהיינה עוד הצגות כאלו. כה לחיי!
הוסף תגובה | | | | |
| אורית דול , ירושלים (03/06/2007) |
| 3. הצגה מעולה
| | | | כמו מילים שמנסות לגעת, כך ההצגה הזו מצליחה לגעת ולרגש. שחקניות צעירות שהופכות לנגד עינייך לנשים מבוגרות שהסיפור שלהן נשמע אותנטי ואמיתי שאתה נשאב פנימה. הכל עשוי מאד במידה, רציני ומטופל לעומק שממש מרגישים שהשחקניות יודעות על מה הן מדברות.
הצגה מאד חשובה, שחבל שלא מעלים עוד כמותן!
הוסף תגובה | | | | |
| נעמי מלחין , רעננה (03/06/2007) |
| 2. מחזה חשוב מאד
| | | | ראיתי את המחזה בלווית חברים. ההתמודדות של הטקסט עם המחלה חזקה מאד, אך חשוב מזה הדרך שבה השחקניןות הצעירות מעבירות את הדבר. בצורה מאד מדוייקת ומאד נקייה, מסופר סיפורן של הנשים הלו כל אחת מנקודת הראות שלה. זו הצגה מאד פיוטית, השימוש במעברי אור עדין ויש תחושה של ציור במכחול צבעי מים. הצגה יפהפיה, מבויימת בצורה מעודנת ופיוטית, ומאד משמעותית
הוסף תגובה | | | | |
| יעל , תל אביב (03/06/2007) |
| 1. הצגה מדהימה!!!
| | | | אני ראיתי את ההצגה בבית צבי בזמן שהיא הועלתה כתרגיל,לבדיקת ההצגה האם היא טובה ומוצלחת,ההצגה מאוד מרגשת,וכל דמות שם יוצאת מדהים ,ממש כמו בחיים,ההצגה מעוררת הזדהות ואמפטיה ולא חלילה דחייה מהמחלה אלא להפך,מראה לנו היבטים שונים של המחלה והתמודדות שונה של כל דמות ודמות שהן בעצם אנשים אמיתיים שאמרו את הדברים.משחקן של הבנות מרגש כל כך,במיוחד של לימור רגב פרץ,חן שחם, ודיקלה בוך,שגרמו לי להזיל דמעות ולהנות מדמות אמיתית ,כמעט,לגמרי.שווה...תגיעו!
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|