|
|
|
 |
בית הספר בית-צבי |
 |
|
|
|
| |
|
ההודי רוצה לברונקס / התור |
|
|
|
|
|
| |
תפעול תאורה: רבקה משולח
מאת: ישראל הורוביץ
בימוי: עירד רובינשטיין
תעתוק וניהול מוזיקלי: ערן עצמון
תחקיר ועריכה: דלית ענבר
תאום אמנותי: יעקב סליב
יוצרים: גיא אלון - הדרכת טקסט |
|
|
|
|
ההודי רוצה לברונקס
לבד בעיר זרה, בשכונה מסוכנת, אבוד, לא דובר את שפה, והלילה יורד...
מחזה על הניכור, האכזריות ושנאת האחר הטבועים בטבע האדם -
מהגר הודי, הולך לאיבוד בשכונת עוני בניו יורק בחיפוש הדרך אל בנו בברונקס.
הוא פוגש זוג נערים מקומיים שלהם יש תוכניות אחרות...
המחזה עלה בהפקות שונות בברודוויי בהן השתתפו בין היתר: אל פאצ`ינו, גארי סיניז וג`ון מלקוביץ, וממשיך לרתק צופים בעולם
עד היום.
התור
חמישה אנשים. פס אחד. מחכים בתור. מי יהיה ראשון? מי שני? מי אחרון? ובכלל... למה מחכים ?
מחזהו עטור הפרסים של ישראל הורוביץ הוא אלגוריה משעשעת על תרבות המערב, על המרוץ המטורף של החיים המודרנים,
ועל השאלה התמידית, כמה רחוק מסוגל אדם ללכת כדי להיות ה"ראשון".
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (5 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 5. אולי טעיתי בדעה הקודמת...
 | |  | | ודווקא אלון אורבך היה קשור לקטע של הצורך להשתין (ולא עירד רובינשטיין). אם אתם מחליטים לפרסם את חוות דעתי הקודמת ואם טעיתי אז תתקנו לפי שיקולכם. הייתי רושם מחדש אבל אני לא שומר. תודה.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 4. כמו מראה (השתקפות) של התנהגויות אנושיות נפוצות
| | | | המופע `ההודי רוצה לברונקס/התור` הוא בעצם שני סיפורים שונים שאין ביניהם קשר - אבל יש משהו משותף והוא ששני הסיפורים האלה האלה מראים לנו אנשים ברגעי חולשה. `ההודי` מראה לנו מצב חולשה של שנאה ו`התור` מראה לנו מצב חולשה של רצון להיות ראשונים בכוח. הסיפור על ההודי די הזכיר את החלק האחרון בהצגה `אמבטיה. מיטה. פארק` שהועלתה פעם בהבימה כלומר את הסיפור של הפארק. בשני הסיפורים האלה (ההודי, פארק) רגש השנאה העצמית מוצא פורקן בהעברתה לאחר שנראה שיכול להכיל אותה. האחר הוא מישהו חלש יותר בטריטוריה מסויימת/בסיטואציה מסויימת ולאו דווקא חלש יותר מהתוקפים בכלל בחיים. ב`התור` הרצון/הצורך האובססיבי להיות ראשונים גורם לכולם להיות לבסוף ראשונים אבל גם לבד. התור זה החלק השני בהצגה והוא הקליל יותר, המשעשע יותר והמשגע יותר. שחר רז בלט מאוד בשני החלקים והיה המנוע של הערב. עירד רובינשטיין (הבמאי שגם משחק בחלק השני) שבהצגה `פנטזיה` שיחק משרת שצריך לשמוע סיפורי אלף לילה ולילה וכל מה שעניין אותו זו שתהיה הפסקה `כדי להשתין` ידע לדאוג גם לקהל שלו להפסקה כזו והוא גם הצליח להראות שהשילוב של שחקן-מאמן (שחקן-במאי) יכול מאוד להצליח. אפשר לומר ש`ההודי רוצה לברונקס/התור` היא לא ממש הצגה אלא סוג של סאטירה שמצליחה קצת להיכנס לתת-מודע ויכולה לעלות בסיטואציות מסויימות בחיים ולגרום לנו להתנהג קצת הפוך מהאינסטינקטים שלנו - כלומר לתת יותר אהבה (מה שההודי המסכן לא קיבל) ולהבין שהמקום הראשון הוא לא משתלם אם נלקח בהידחפות ובכוח ולא ניתן באופן טבעי.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. ביקורת משופצת לאחר ביקור שני
| | | | לפני כשבעה חודשים הציג תיאטרון בית צבי את שני המחזות במסגרת שנה ג` של בית הספר.
ראיתי אז את ההצגה וכתבתי עליה.
כעת מוצגת ההצגה במסגרת תיאטרון הספריה ע"י אותם השחקנים כאשר הם כבר בוגרים של בית הספר.
ראיתי מחדש את ההצגה
השינוי היחידי הוא שהבמאי עירד רובינשטיין החליף את אחד השחקנים במחזה התור.
לא שיניתי את דעתי על ההצגה על כן אשתמש בחלק מהדברים שכתבתי אז.
ישראל הורוביץ האמריקאי כתב שני מחזות קצרים שהוצגו כבר בארץ וביניהם בתיאטרון הקאמרי לפני שנים רבות.
כעת מוצגים הם בבית צבי.
במחזות אלו מתאר הורוביץ בצורה בוטה ביותר קטעים מהחיים בהם אנו נתקלים יום יום.
המחזה הראשון "ההודי רוצה לברונקס" עוסק בשני בריונים מרובע נחשל בניו יורק הפוגשים בהודי המחפש כתובת בנו.
הבריונים מחוסר מעש מתחילים להשתעשע עמו ועוברים מהר מאוד לאלימות פיזית ויותר...
ההודי שנראה לאחד מהם כתורקי עם צבע עור שונה ,בלבוש חריג והאינו מבין אנגלית, עבורם הוא זר. הוא מטרה ללעג, לשעשוע.הוא בעיניהם לא יותר מאשר חפץ,משחק.הם אינם מכבדים אותו כאדם ,את פרטיותו ובסופו של דבר גם את חייו.
השונה, הלא מוכר, הזר,אין לו ערך וההודי ככזה מטרה קלה לצחוק, לשעשוע, לזילזול והשפלה.
האדם הפשוט משכונת עוני המרגיש שחייו הם ללא תחליט, ללא מטרה או עינין, חוסר המעש הופכים אותו לגיבור ,לחזק, לדומיננטי נגד החלש ,הזר ,השונה.
במחזה השני "התור"חמישה אנשים מחכים בתור.
כל אחד רוצה להיות ראשון.
בחור הנראה קצת מופרע ומופנם מנסה לקרב בוטן אליו אך אינו מצליח בנסיון ראשון.
הוא הראשון בתור אין בינתיים אחרים.מצטרף שני ושלישי . שלא כמקובל אצלנו כולם מסתדרים אחד אחרי השני אך במהרה כולם מתחילים לריב על המקום הראשון ומשתמשים בתחבולות שונות כדי להגיע אליו.אישה נשואה אפילו משתמשת בגופה כדי לגבור על הגברים ולהשיג את המקום .הכל מותר כדי להגיע אליו.
שני המחזות בוימו ע"י עירד רובינשטיין.
ראיתי אותו פעמים מספר כשחקן בבית צבי והתרשמתי ממנו רבות .זו הפעם הראשונה שרואה אני עבודת בימוי שלו.
יש לו המצאות.יש לו דמיון .יש לו יכולת לרתק את הקהל במחזות שאין בהן מתח מי יודע מה ומלל לא מענין במיוחד.
הבימוי שלו מבריק,מעולה,מלאכת מחשבת.
הפעם הוא השתתף גם כשחקן ב"התור".בתפקידו של דולן הוא ה"נחמד" המחייך השובב במידת מה.נעים היה לראותו משחק, מתנועע ,רוקד ומשתעשע. תנועות הגוף שהעניק לעצמו כבמאי התאימו לו ביותר והוא ביצע אותן על הצד הטוב ביותר.
אינני יודע מי האחראי ללהק את השחקנים בשני המחזות אך הרעיון שאותם השחקנים משתתפים בשני המחזות בגילום תפקידים מנוגדים באופיים היה מאוד מוצלח ואיפשר לקהל להתרשם היטב מרמתם ויכולתם של השחקנים שהיתה גבוהה ורבה.
כל הכבוד לבוגרים הטריים שהצליחו בצורה מושלמת בהפרש של 10 דקות ההפסקה לעבור מתפקיד בעל אופי אלים שתלטני לתפקיד של תמים או מאזין למוצרט או מהודי פסיבי נבוך שלא מוציא מילה מהפה ונקלע לסביבה לא מוכרת לאדם פעיל ,זריז,נמרץ, המדבר בשטף ללא הפסק ובתנועות גוף והבעות השונות בשני התפקידים.
ברצוני לציין את צורת הדיבור הרהוטה והברורה עם הדיקציה הנכונה שאיפשרה להבין ללא כל קושי כל מילה ומילה שיצאה מפי השחקנים.
ב"הודי" אלימות רבה .זה מענין. מבוצע היטב ודורש מהשחקנים כח פיזי .הכל נראה אמיתי והורגש במשחקם שהם נהנים ממשחקם ונותנים את כל מרצם וכוחם להצלחה והתוצאה היתה נהדרת.
התפאורה -ערן עצמון היתה מינימליסטית ומאוד יפה.היא הראתה מגרד שחקים ניו יורקי בזוית מיוחדת כאילו מלמטה ואפשר לראות בזאת אולי סמליות מסוימת.כך בזכות התפאורה המיוחדת נשאר גם מספיק מקום על הבמה .
איפור ההודי ע"י עמירם אדרעי היה מעולה. הוא היה הודי אמיתי.
כל חמשת השחקנים שחלק מהם מופיעים בשני המחזות נתנו משחק מעולה.
התרשמתי במיוחד מ ערן יוסף שהצליח לכבוש את ריכוזי כהודי בתנועות שלו, בהבעות פניו המאופרים,בשתיקתו ,בפליאה מהתנהגות הבריונים.הוא היה נבוך,פוחד מתגונן אך גם שומר על כבודו.
גם ב"תור"היה מצויין ולא איכזב במשחקו השונה לגמרי כבעל שאישתו אינה נרתעת לקיים יחסים עם אחרים בנוכחותו.
אלי פרי היה טוב מאוד הן כבריון והן כטיפש תמים. שני תפקידים שונים שבוצעו למופת אם כי הפעם אהבתי אותו יותר ב"התור" מבלי להמעיט בכך את משחקו ב"הודי".
שחר רז כג`ואי ב"ההודי" היה גם אלים אך גם מתחשב ורחמן במידת מה ואפשר היה להרגיש שהצטער במקצת על מעשיו ומעשי חברו.בתור המאזין למוצרט ניסה לסדר את העומדים בתור בחן והומור והצליח.
הילה ספורטס היתה טובה מאוד כאישה המסוגלת לכל כדי לספק את תשוקתה ומטרתה-התור.
עריכת המוסיקה שנעשתה במשותף ע"י הבמאי ו יובל מור היתה מותאמת להפליא למתרחש על הבמה והוסיפה רבות להצלחת הערב.
לראות או לא לראות:מומלץ ביותר.ערב מעולה.
נכתב על ידי elybikoret , 16/10/2008 00:37
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , t a (17/10/2008) |
| 2. ההודי רוצה לברונקס / התור
| | | | בהצגה הראשונה ההודי רוצה לברונקס- גופטה מהגר הודי אותו מגלם ערן יוסף הוא עושה זאת בצורה מבריקה מצחיקה ומרגשת.
גופטה מעביר את הצופים גם למציאות שיכולה להתקיים גם פה בארץ ביחסינו לעובדים הזרים.
יש לציין שתחילה היה נדמה כי שפת הדיבור הינה ג`יבריש למרבה ההפתעה גופטה דיבר בשפה ההודית
ג`ואי (שחר רז) ומרפ (אלי פרי) הם שחקנים טובים מאוד שמגלים עוצמה פיזית וכשחקנים יש להם גם עוצמה גדולה על הבמה.
יכולת משחקם משובחת מאוד.
בהצגה השניה - התור ההצגה מצחיקה מאוד, הרצון להיות ראשון בכל מקום,המריבות על המקום הראשון משעשעים מצחיקים ומבדחים
המחזות בויימו ע"י עירד רובינשטיין שכשחקן הוא נחשב עילוי וכבמאי הוא עשה עבודה טובה מאוד ואני מקווה שיקבל אפשרויו נוספות לעבודות בימוי.
ההצגה מומלצת מאוד.
הוסף תגובה | | | | |
| איציק גיני , תל אביב (13/10/2008) |
| 1. ההודי רוצה לברונקס-ביקורת-ישראל הורוביץ-בית צבי
| | | | ישראל הורוביץ האמריקאי כתב שני מחזות קצרים שהוצגו כבר בארץ וביניהם בתיאטרון הקאמרי לפני שנים רבות.
כעת מוצגים הם בבית צבי.
במחזות אלו מתאר הורוביץ בצורה בוטה ביותר קטעים מהחיים בהם אנו נתקלים יום יום.
המחזה הראשון "ההודי רוצה לברונקס" עוסק בשני בריונים מרובע נחשל בניו יורק הפוגשים בהודי המחפש כתובת בנו.
הבריונים מחוסר מעש מתחילים להשתעשע עמו ועוברים מהר מאוד לאלימות פיזית ויותר...
ההודי שנראה לאחד מהם כתורקי עם צבע עור שונה ,בלבוש חריג והאינו מבין אנגלית, עבורם הוא זר. הוא מטרה ללעג, לשעשוע.הוא בעיניהם לא יותר מאשר חפץ,משחק.הם אינם מכבדים אותו כאדם ,את פרטיותו ובסופו של דבר גם את חייו.
השונה, הלא מוכר, הזר,אין לו ערך וההודי ככזה מטרה קלה לצחוק, לשעשוע, לזילזול והשפלה.
האדם הפשוט משכונת עוני המרגיש שחייו הם ללא תחליט, ללא מטרה או עינין, חוסר המעש הופכים אותו לגיבור ,לחזק, לדומיננטי נגד החלש ,הזר ,השונה.
במחזה השני "התור"חמישה אנשים מחכים בתור.
כל אחד רוצה להיות ראשון.
בחור הנראה קצת מופרע ומופנם מנסה לקרב בוטן אליו אך אינו מצליח בנסיון ראשון.
הוא הראשון בתור אין בינתיים אחרים.מצטרף שני ושלישי . שלא כמקובל אצלנו כולם מסתדרים אחד אחרי השני אך במהרה כולם מתחילים לריב על המקום הראשון ומשתמשים בתחבולות שונות כדי להגיע אליו.אישה נשואה אפילו משתמשת בגופה כדי לגבור על הגברים ולהשיג את המקום .הכל מותר כדי להגיע אליו.
שני המחזות בוימו ע"י עירד רובינשטיין.
ראיתי אותו פעמים מספר כשחקן בבית צבי והתרשמתי ממנו רבות .זו הפעם הראשונה שרואה אני עבודת בימוי שלו.
יש לו המצאות.יש לו דמיון .יש לו יכולת לרתק את הקהל במחזות שאין בהן מתח מי יודע מה ומלל לא מענין במיוחד.
הבימוי שלו מבריק,מעולה,מלאכת מחשבת.
אינני יודע מי האחראי ללהק את השחקנים בשני המחזות אך הרעיון שאותם השחקנים משתתפים בשני המחזות בגילום תפקידים מנוגדים באופיים היה מאוד מוצלח ואיפשר לקהל להתרשם היטב מרמתם ויכולתם של השחקנים שהיתה גבוהה ורבה.
כל הכבוד לשחקנים הצעירים שהצליחו בצורה מושלמת בהפרש של 10 דקות ההפסקה לעבור מתפקיד בעל אופי אלים שתלטני לתפקיד של תמים או מאזין למוצרט או מהודי פסיבי נבוך שלא מוציא מילה מהפה ונקלע לסביבה לא מוכרת לאדם פעיל ,זריז,נמרץ, המדבר בשטף ללא הפסק ובתנועות גוף והבעות השונות בשני התפקידים.
ברצוני לציין את צורת הדיבור הרהוטה והברורה עם הדיקציה הנכונה שאיפשרה להבין ללא כל קושי כל מילה ומילה שיצאה מפי השחקנים.
ב"הודי" אלימות רבה .זה מענין. מבוצע היטב ודורש מהשחקנים כח פיזי .הכל נראה אמיתי והורגש במשחקם שהם נהנים ממשחקם ונותנים את כל מרצם וכוחם להצלחה והתוצאה היתה נהדרת.
התפאורה -ערן עצמון היתה מינימליסטית ומאוד יפה.היא הראתה מגרד שחקים ניו יורקי בזוית מיוחדת כאילו מלמטה ואפשר לראות בזאת אולי סמליות מסוימת.למרות שהוסיפו בהצגה שהיתי נוכח שתי שורות נוספות בגלל חוסר מקום, נשאר מספיק מקום על הבמה בזכות התפאורה המיוחדת.
איפור ההודי ע"י עמירם אדרעי היה מעולה עד כדי כך שאנשים שישבו לידי חשבו שהוא הודי אמיתי.
כל חמשת השחקנים שחלק מהם מופיעים בשני המחזות נתנו משחק מעולה.
התרשמתי במיוחד מ ערן יוסף שהצליח לכבוש את ריכוזי כהודי בתנועות שלו, בהבעות פניו המאופרים,בשתיקתו ,בפליאה מהתנהגות הבריונים.הוא היה נבוך,פוחד מתגונן אך גם שומר על כבודו.
גם ב"תור"היה מצויין ולא איכזב במשחקו השונה לגמרי כבעל שאישתו אינה נרתעת לקיים יחסים עם אחרים בנוכחותו.
אלי פרי היה טוב מאוד הן כבריון והן כטיפש תמים. שני תפקידים שונים שבוצעו למופת.
שחר רז כג`ואי ב"ההודי" היה גם אלים אך גם מתחשב ורחמן במידת מה ואפשר היה להרגיש שהצטער במקצת על מעשיו ומעשי חברו.בתור המאזין למוצרט ניסה לסדר את העומדים בתור בחן והומור והצליח.
הילה ספורטס היתה טובה מאוד כאישה המסוגלת לכל כדי לספק את תשוקתה ומטרתה-התור.
גם אלון גאוי שהשתתף ביום שהיתי רק ב"התור" היה טוב מאוד.בימים אחרים הוא מחליף בנוסף את אלי פרי ב"ההודי".
עריכת המוסיקה שנעשתה במשותף ע"י הבמאי ו יובל מור היתה מותאמת להפליא למתרחש על הבמה והוסיפה רבות להצלחת הערב.
לראות או לא לראות:מומלץ ביותר.ערב מעולה.
נכתב על ידי elybikoret , 28/3/2008 23:38
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , tel aviv (29/03/2008) |
|
|
|
|