|
|
|
 |
תיאטרון נוצר |
 |
|
|
|
| |
|
PALETINA - פלטינה - תיאטרון נוצר |
|
|
|
|
|
| |
כתיבה ובימוי: איציק ג`ולי
עיצוב במה: מושיק יוסיפוב
עיצוב תלבושות: מיכל לאור
עיצוב תאורה: עודד קוממי |
| משתתפים: מרב גרובר, דן שפירא, ערן בן צבי |
|
|
|
|
פלטינה היא מסע פנימי בזמן מלחמה. מסע שמתחיל בדירה נטושה ברחוב עזה ביפו ומטייל בין הגוף, הרוח ומרחבים משתנים. היצירה חושפת את התמודדות האינטימית עם תחושת זרות, שייכות ואובדן זהות, כשהמציאות החיצונית – אלימה, מתוחה וטעונה – חודרת לתוך הנפש ולתוך חלל המגורים, והופכת אותו למעבדה לחקר השבר והחיבור האנושי.
בדירה הזרה שספרים, מפות ופסלים מספרים סיפורים של מסעות וזיכרונות, מתחיל מאבק – בין ההיסטוריה האישית לגלי ההאשמות שמגיעים מבחוץ, בין טראומה קולקטיבית לכאב אישי. זוהי זירה שבה הקירות מדברים, החפצים לוחשים, והאדם שבמרכז הסיפור מאבד אחיזה במוכר ושואל שאלות על מוסר, שייכות וצדק.
באמצעות תיעוד דוקומנטרי, טקסט מקורי, ומרחב בימתי שמבקש להנכיח את תחושת הפליטות האין סופית, היצירה עוסקת באלימות הגלויה והסמויה שמופעלת על הגוף והרוח – במיוחד על הגוף והרוח הנשיים. החלל שהופך מצד אחד לפלנטה רחוקה ומצד שני למיקרוקוסמוס של כאב וחיפוש, יוצר חוויה תיאטרונית שהיא בו-זמנית אישית וגלובלית. הוא הופך לדמות בפני עצמו – זירה שבה מתרחש מאבק פנימי מתמשך בין השתייכות לזרות, בין עבר להווה, בין קול לזעקה אילמת.
היצירה נעה בין דוקו למציאות בימתית, בין בית כסמל לבין בית כמקום פיזי, והופכת את החלל האינטימי למרחב חקר אוניברסלי. היא בוחנת את החיפוש אחר זהות בעולם שבו שייכות היא מקור כוח, אבל גם מקור למלחמה.
“פלטינה” היא מסע תודעתי, יצירה שמבקשת לפרק ולהרכיב מחדש את מה שאנו תופסים כ”אני” בעולם שבו הגבולות בין פרט לקולקטיב, בין פנימי לחיצוני, הולכים ומיטשטשים. זהו מופע אישי שמזמין את הצופה להישיר מבט אל המראה השבורה של המציאות שלו – ולמצוא בה רגעים של יופי, משמעות וריפוי.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|