|
|
|
 |
תיאטרון ערבי-עברי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: ליה נרגד , נולה צ'לטון , אביטל דבורי , סבטלנה גורודיאני , נילי קריס ועופר שלחין
בימוי: נולה צ'לטון
מוזיקה: חנה הכהן ועופר שלחין
תעתוק וניהול מוזיקלי: מרים גורצקי, חיה בירן ואירנה גלוזמן
תמליל: אריה בורשטיין ודניאלה מיכאלי
תאום אמנותי: ג'קי שמש/ זיו וולושין
תחקיר ועריכה: מרים גורצקי, חיה בירן ואירנה גלוזמן |
| משתתפים: דיויד בילנקה , שרון בורשטיין , יפית אסולין , אסף אלמגור , קרן אור , איתמר מלול , מיכל מוסקוביץ' , אבי טיירי , נעמה דותן , פיליפ דומרב , עופר שלחין ויוסי שמן-רובין , שרדי ג'ברון , אייל סלמה , חנית סימנה , ניר נדיר, ענב סבן |
הופעה ראשונה: 13 בדצמבר 2004
|
|
|
|
מסמך תיאטרלי המבוסס על אירועים שהתרחשו במחסום קלנדיה.ההצגה הועלתה לראשונה על ידי תלמידי בית הספר לאומניות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים, וכעת מועלית על ידי התיאטרון הערבי - עברי.
איש אינו יורה בהצגה זו. איש אינו נרצח. והשגרה זוחלת ומצטברת והיא מזוויעה ומפחידה.כאן במחסום, אנחנו הישראלים פוגשים את האוכלוסייה הפלשתינאית ואת עצמנו וכאן במחסום, הפלשתינאים: ילדים, זקנים, אמהות ואבות פוגשים אותנו.
ביקורות
"השחקנים הצעירים מגישים ביצועים מדויקים בדרך כלל בתוך החלל הנקי והדחוס [...] הבובות מוסיפות פיוטיות עצובה ונוגעת ללב לכל ההתרחשות. עוד תרמו להפקה, כל אחד בדרכו, שמות כמו יהושע סובול, דניאלה מיכאלי וחנה הכהן, וכולם יחד גורמים להצגה הזאת להיות אירוע יוצא דופן לא רק בנושא שלה, אלא גם בשפה התיאטרונית המיוחדת שלהקשה להאמין שאיזשהוא תיאטרון רפרטוארי יסתכן להעלות הצגה שכזו. אבל למי שמוכן להיפתח אליה היא מזמנת חוויה מטלטלת שאולי תסדוק את מחסום האפטיות וקהות החושים" (שי בר-יעקב, ידיעות אחרונות)
"חורף בקלנדיה לא שוכחת לרגע – ולרגע לא מפסיקה להכיר לנו – שמדובר בתיאטרון [...] ההיברידיות הסגנונית באה לידי ביטוי גם בשימוש מרשים מאוד בבובות, וגם בתפאורה, שנעה בין הרמה הסמלית ובין הממד הקונקרטי. התלבושות מספקות מעין וריאציה מחוכמת על האריגים המוכרים. המעצבות, התאורן, המוזיקאים והכוריאוגרפית עשו כולם עבודה מצוימנת. השחקנים נפלאים" (איתן בר יוסף/העיר)
"אני תקשה לזכור הצגה שצפיתי בה וכבר אחרי רבע שעה התחלתי להביט לכל הכיוונים, בתערבות של חשש גברי מעורב בפוזה נונשלנטית מוקפדת, כידי לבדוק האם מישהו קולט את הדמעה. כי זה היה עצוב. עצב אמיתי, מזוקק, אנושי. חורף בקלנדיה היא הצג מדכאת, חודרת ופולשת אל הנפש פנימה, הצגה שמבקשת מהלב שלך להציג תעודת זהות [...] לכו ל'חורף בקלנדיה'. לכו מהר. לכו כי יש בה משהו שלא ישאיר לכם חשק להמשיך לדבר על פוליטיקה" (אבי שילון, וואלה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (11 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 11. הצגת חובה לכל אזרח
 | |  | | ההצגה מביאה באומץ רב נושא כ"כ טעון וכאוב אל הצופה בפנים, ומכריחה אותו להתמודד עם זה לפחות לאורך כל ההצגה, יצאתי נורא נרגש ומצומרר, כל הכבוד לכל מי שידו בדבר ותודה רבה לשחקנים על הרגישות והטלטלה, כל הכבוד!
הוסף תגובה | |  | |  |
| אמיר , תל אביב (03/12/2007) |
| 10. הצגה גרועה. נקודה
| | | | חזרתי ברגע זה מההצגה וישר נכנסתי להגיב. כמישהי שמגיעה מהתחום עליי לומר שהתאכזבתי מרמת ההצגה כמעט מכל היבטיה. הסיפורים בנאליים, סיפורים עליהם כבר שמענו אלפי פעמים- הפעם לא כינור, אלא גיטרה! הטקסטים נבובים, צפויים, לא מחדשים. לעתים יש פואנטה המודגשת בצליל מוסיקלי - (כאומרת "שימו לב, קהל נכבד, זו הפואנטה!) וכמובן שגם הפואנטות לא מחדשות דבר. נעלבתי כצופה מהמחזה, מהאמירות הלא מעניינות ואפילו, כשחקנית בעצמי, התקוממתי ותהיתי אם לפחות אחד מבין השחקנים (שחלקם היו בסדר, אך לא היה להם סכוי עם הטקסטים הללו) חשב בליבו למה הסכים להשתתף בהצגה כל כך לא מעניינת. הגעתי וחיכיתי שיסתיים. קיוויתי למפנה עלילתי, למשהו שלא חשבתי עליו... כלום. בור עמוק של כלום. אין לי, אגב, שום בעיה עם הנושא ואני מסכימה שמדובר בנושא כאוב הקרוב מאוד לליבי, אך אחת ממטרותיו של התיאטרון הוא לומר דבר מה חדש או מפתיע ולא רק לייצג מציאות, במיוחד אם היא מגמתית, חד צדדית וצפויה. איפה היצירתיות?
הוסף תגובה | | | | |
| 9. כמי שהיה שם...
| | | | ...שלום לכל מי שקורא את התגובה ..
כמי שהיה שם במחסומים וגם חווה את הרגשות המעורבים, ששוכנים בלב החיילים במקום...
הסרט מתעד חלק קטן מכל מה שהולך שם...
מקווים לטוב... ושהלוואי ויהיו עוד הצגות כאלו...
עלו והצליחו
הוסף תגובה | | | | |
| 8. הצגה מעולה
| | | | השחקן דיויד בילנקה מרגש, משחק מצוין ועוד יגיע לגדולה.
כדי מאוד לראות ואני חושבת שהבימה או תאטרון חיפה צריכים לקנות את ההצגה הנפלאה והחשובה הזו .
הוסף תגובה | | | | |
| 7. תשובה לצבי גורן
| | | | לגבי החיילת שאהבתי ואהבתה קוראים מיכל מושקביץ
לגבי החיילות -מפלצות מורן קוראים שרון , חנית
לגבי רועי קוראים אבי טיירי
הוסף תגובה | | | | |
| דקל בר-ניר , (28/12/2004) |
| 6. אין ספק שההצגה מעניינת אבל...
| | | | נתחיל בדברים הטובים (ויש לומר המצויינים): הבמה, התפאורה, העיצוב, התנועה והשילוב בכלל של הבובות, המוסיקה - הידד לחנה הכהן ולעופר שלחין, שהוא בעצמו תזמורת של איש אחד, אהבתי גם את הניצול המיוחד והטוטאלי של כל החלל של האולם. לצערי, יש גם דברים רעים: לא אהבתי את החד-צדדיות של המחזה, וכאשת שמאל מובהקת, אני יודעת שיש גם רגעים אחרים. בנוסף, דווקא בגלל שסיפורי האנשים - הם של היום-יום: האשה בהריון, המשפחה עם הזקן, הילדים... היה חסר לי יותר עומק של משחק או העברה רגשית. לדעתי היה חסר סיפור מרכזי "מוגדל " בתוך ים הסיפורים שקצת חזרו על עצמם...רציתי להתרגש יותר אולי להזיל דמעה (סליחה על הקיטשיות) אבל זה לא ממש קרה.
מכל מקום, כבית ספר למשחק אין ספק שההשקעה מוערכת מאוד, ולא נותר לי אלא לחזק את ידי כל העוסקים בדבר.
הוסף תגובה | | | | |
| 5. הצגה מענינת ומעולה
| | | | אני נהנתי מאוד מהצגה חורף בקלנדיה, נהנתי מהשילוב הומרסטי בשילוב הקטעים יותר כואבים. במיוחד נהנתי ממיכל מוסקביץ, שרון ,חנית , קרן אור ועינב סבן עם יפית אסולין.
כדי לכם לרוץ לרות ואני ממליץ להבימה או לתאטרון באר-שבע לקנות ת'הצגה הטובה הזאת דקל
הוסף תגובה | | | | |
| דקל בר-ניר , (26/12/2004) |
| 4. הצגה מאד חשובה
| | | | ראיתי ומאד נהניתי, אם אפשר לקרוא לזה "הנאה".
בתור אחד שהיה באותם מחסומים, לא ראיתי דברים חדשים, לכן לפי דעתי חשוב שיראו אותה אנשים ובני נוער שלא היו ולא נחשפים לחיים באותם מחסומים.
לפי דעתי זו הצגה שחייבת לרוץ בבתי הספר, למרות שהנושא גובל בפוליטיקה ומאד קשה להצביע על הטוב הרע, זה מעורר דיון מאד נוקב וחשוב בחברה הישראלית, במיוחד שהנושא מאד אקטואלי היום - תוכנית ההתנתקות.
ההצגה עצמה מאד טוב, לא ארוכה מדי, צוות השחקנים עושה עבודה נהדרת, קטעי המוסיקה והשירה מכניסים קצת הומור "קברטי", וחייבים לראות את ההשקעה הנהדרת בתפאורה (בית ספר למשחק !!!) והעבודה והאינטרקציה של השחקנים עם הבובות (לא רוצה לגלות יותר מדי...).
רוצו לראות.
הוסף תגובה | | | | |
| עדי גולדשטיין , (25/12/2004) |
| 3. פגיעה ישירה בבטן
| | | | נגיעה בשרשים הכואבים של העם הזה. המשך לפרוייקטים כמו מחסומים (בערוץ 8). חשתי שוב את אותה תחושה של חוסר אונים וכאב על המציאות שאנו מסייעים ליצירתה ועל אובדן צלם אנוש . ההצגה מסבירה פעם נוספת מה משמעותו של כיבוש משחית.
השחקנים מצליחים להעביר את התחושות הכואבות הללו לצופים. הבמה נראית נפלא והמוסיקה משלבת מעבירה את המסרים עד כדי הקצנה. מומלץ לצפייה לכל מי שאיכפת לו!
הוסף תגובה | | | | |
| 2. גם אני ראיתי את ההצגה....
| | | | לא יודע מה היה שם,חוץ מהנסיון הברור לעשות רעש שאולי הצליח(ואולי לא)לא היה הרבה. הנושא אומנם כאוב אבל בחיאת...ככה עושים רעש? בלי לחדש? כל הסיפורים מוכרים וידועים. אישה בהריון? נגן גיטרה??? חיילים רעים?נו...?חבל שכך.המשחק היה בסדר וגם לא היו דברים חדשים במיוחד. שוב חבל
הוסף תגובה | | | | |
| 1. ריגשתם אותי, הרגשתי כאילו יצאתי מהזייה...
| | | | זה עשה לי לבכות, לצחוק, להיות מובכת, לשנוא, לאהוב...
והעיקר, להעלות שאלות חשובות.
אני מעריכה שהתגובות יעוררו מחלוקת וזהו מקום טוב להתחיל ממנו לדבר.
יהיו שההצגה תעורר בהם זכרונות מאופרת הרוק "מאמי" של פעם...
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|