|
|
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הצגות שונות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רעיון ובימוי: אופירה הניג עיצוב חלל: רוני תורן תלבושות: אני אטדגי תאורה: רפי עובדיה סאונד: עידו מנור משתתפים: יוסף אבו וורדה, קרלוס גרזוזי/שירי חן , אילאיל לב כנען/דנה סורין, יפתח מזרחי , ח`ליפה נאטור, סלווה נקארה, יוסי צברי , מיה אומאיה-קיש, לני שחף , סטפן וולף שיינברג/אולריך הופה |
|
|
|
|
הפרויקט התיאטרוני עוסק בשפות ובאופני דיבור ככלי תקשורתי להעברת מחשבות, רגשות ויצרים, אבל גם בודק את השפה האחת ודחייתה את האחרת. בקונטקסט של מערכת החינוך, נבדקת השפה ככלי פוליטי למימוש מניפולציות והתהוות לקסיקון שמסמן את הקורבן האולטימטיבי. הסיפור מתרחש בבית ספר, בשנות ה-60 וה-70 בארץ ונע בין עבר להווה. קבוצה של תלמידים ומורים, כשכל אחד מהם נושא את הסיפור שלו ואת אישיותו, עד השלב שבו הם נקראים להתקבץ ומקבלים את כוחו של המון צייתן. הפרויקט מבוסס על צורות שונות של טקסט: פרוזה, שירה, תיאוריה, פילוסופיה, דרמה וכתיבה חדשה ונוצר בהשראת כותבים כאליאס קנטי, היינריך בל, פון הורבאט, סוקרטס, מנדלי מוכר ספרים, נועם חומסקי, עדי אופיר ועוד.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|