|
|
|
 |
תיאטרון יידישפיל |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אפרים קישון
בימוי: שמואל עצמון |
| משתתפים: יענקל'ה בודו , יענקל'ה אלפרין , אנאבלה הלנה ירלובה , לואיס מינסס , גרא סנדלר |
|
|
|
|
צבי הוא עולה חדש מרוסיה, המגיע לישראל מלא אידיאלים. קלות הדעת של קרוביו וטעות במכתבי המלצה שלו, מעלה אותו בעל כורחו לדרגת מנהל מחלקה. צבי נכשל בתפקידו האבסורדי, כשהוא חבול ופגוע משורה של התקלויות עם בירוקרטיה, גדושה בהעמדות פנים ובחוסר מעש, שחוגג עם כוסות התה הנצחיות.
במפלתו הבלתי נמנעת של צבי, מציב אפרים קישון ראי חד ונוקב לליקויים שגילה במערכת הניהול ובחברה הישראלית. ליקויים, שבחמישים השנים מאז נכתב המחזה, נראה כאילו רק הלכו והחמירו.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (3 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 3. www.habama.co.il
 | |  | | אפריים קישון ממש גאון מתכתב עם המציאות הישראלית תמיד.משחק מעולה . .כתיבת בין השורות מותאמת למציאות העכשוית בהומור.
הוסף תגובה | |  | |  |
| זהבה אליהו דאלי , תל אביב (15/03/2024) |
| 2. שמו הולך לפניו-ביקורת על ההצגה בקאמרי
| | | | "שמו הולך לפניו" היה המחזה הראשון של אפריים קישון שעלה על הבמה בהבימה ב1953 .
זה היה רק שלוש שנים לאחר שקישון שלא ידע עברית הגיע לארץ כעולה חדש.
קישון היה ידוע לפני העלאת המחזה כסטיריקן והוא כתב ללא מורא בצורה סטירית ומאוד מצחיקה על תופעות במדינה שהינו רגילים להם אך לא התרגשנו במיוחד עד שלא הפנו את תשומת ליבנו על הגיחוך והפסול בהם.
אלו היו תופעות שלא יכולנו לתאר לעצמנו לחיות בלעדיהן.
במרוצת הזמן קישון הפך למפורסם מבין כל סופרי ישראל, תורגם ל 39 שפות ומחזותיו וסרטיו מוצגים עד היום בעולם.
מאחר וגם היום אנו צוחקים מדברים שנכתבו אז לפני יותר מ50 שנה זה מראה כי המציאות היום לא השתנתה בהרבה מהמציאות של אז רק אולי היא הפכה היום למשוכללת יותר אך עם אותם סממנים ופגמים.
ההפקה היום היא ההפקה הרביעים של המחזה בעברית .השניה היתה ע"י תיאטרון זוית ב1965 לאחר מכן ב1977 שוב הפעם בהבימה.
תיאטרון הקאמרי מציג העונה שלושה דברים שונים מפרי עטו של קישון-"הכתובה","שמו הולך לפניו"
ו"סלאח שבתי".
דבר זה מוכיח כי הקהל אוהב את כתביו של קישון ובצדק.
התיאטרון מנצל זאת ומציג את מחזותיו אחד אחרי השני ואנו ברצון הולכים,צוחקים ונהנים.
אין לי ספק שכמו ש"הכתובה" זוכה להצלחה כבירה כך גם ההפקה החדשה של "שמו הולך לפניו" תזכה לאותה הצלחה.
המחזה, כאשר הוצג בזמנו וגם עכשיו מטרתו לא היתה רק לבדר, להצחיק להעביר את הזמן אלא גם לבקר פגמים בחברה שלנו. כאז גם היום קיימים פגמים וטוב עשה הבמאי משה נאור שהשאיר את המחזה כפי שנכתב ולא ניסה לרמוז או לשבץ פגמים אקטואליים שלא חסרים גם היום בחברה הישראלית.
"שמו הולך לפניו" שפירושו במילים אחרות "יצאו לו מוניטין" מספר על עולה חדש המגיע בחוסר כל אל קרוב משפחה בארץ.
קישון צוחק על הכנסת האורחים של הותיק ויחסו אל העולה הקרוב.
בחפשו אחרי עבודה ובידיעה כי ללא פרוטקציה אין אפשרות לקבל משהו, מסדרים לו פתק מדייר המשנה שלהם שבאין ברירה ותחת לחץ כותב לו "פתק" כהמלצה.-הוא ימליץ יש לו שם העושה רושם וגם מחזיק את המרגרינה שלו במקרר שלנו כך שלא יכול לסרב...
עם הפתק הזה הוא מגיע להיות מנהל מחלקה להנחת צינורות שאין לו מושג מעבודה זו.
כולם חושבים שכותב הפתק אישיות חשובה וכולם מפחדים ממנה.
היחידה המבינה את מה שקרה היא מחלקת התה ציונה .היא היחידה גם העוזרת לו בעבודה.
יש במחזה ובהצגה שבוימה על ידי משה נאור שהוא גם המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, תיאטרון שאיתו ההצגה מועלת בשיתוף פעולה, כל המרכיבים להצלחה.
זה מחזה עם"בשר" מההווי הישראלי בראשית יסוד המדינה.
מצבים מצחיקים,מבדרים המוגשים כסטירה עדינה, מבלי לפגוע, מבלי לזעזע אלא כדי להצחיק מצד אחד וכדי לעורר את הציבור על הגיחוך שבדברים מסוימים ועל הדרך הלא נכונה מצד שני .
תיקי דיין כמחלקת התה ציונה נהדרת. היא חמה,מתוקה,תמימה אך מבינה הכל,טובת לב, ידידותית, נכונה לעזור.
שלמה בר אבא -העולה החדש האיש שאינו מבין בצינורות מבין מהר מאוד איך הכל מתנהל ומסתגל במהירות לתנאי הארץ
אך אינו מוכן למכור את עצמו תמורת ממון.
יוסי קאנץ-בן דודו טוב מאוד כאדם שבמקום לעזור לעולה החדש מנסה בסופו של דבר לנצל אותו.
רוזינה קמבוס אשתו -טובה,סרקסטית, דו פרצופית ביחסה אל הבן דוד .
שלמה וישינסקי-הדייר המשנה התלוי באחרים, נכנע, מוריד מערכו ופועל כפי שדורשים ממנו.
אבי אוריה-סגן המנהל הולך לפי המקובל ושומע בדעת הממונים עליו אך דואג בראש ובראשונה לשמור על האינטרסים שלו .
עמי סמולרציק-פקיד המחלקה טוב הן כפקיד והן כשליח לדבר עבירה.
שוש -אודליה מורה מטלון מזכירת המחלקה הולכת לאן שהרוח נושבת ודואגת בראש ובראשונה לעצמה.
כולם ממלאים את תפקידם בצורה יפה מאוד כצוות המנגן קונצרט וירטואוזי ללא זיופים להנאתם ולהנאת הקהל.
התפאורה-לילי בן נחשון יפה, אסטטים וצנועה בהתאם למה שהיה בשנות ה50.
הבימוי קיצבי,שמרני ללא התחכמויות מיותרות.ההצגה מספיק מצחיקה ומבדרת ולא היה צורך להכניס ,אם כי מעט מאוד,כל מיני התנהגויות לא סבירות ולא הגיוניות של אנשים במטרה אחד בלבד להצחיק כגון הריקוד בזמן ההפגנה או בזמן שמתגלה שלוינסון הוא לבנון.
לראות או לא לראות:מחזה טוב,ביצוע טוב,בהחלט מומלץ.
נכתב על ידי elybikoret , 27/8/2008 14:05
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , t a (30/09/2008) |
| 1. סטירה אמיתית
| | | | קישון תמיד קלע להלך הרוח בחברה הישראלית על כל הבטיה וגם כאן הסטירה שלו נוקבת ועל כל השעשוע שבה היא נכונה גם להיום.מה עוד שההצגה מועלית ביידיש שפה משעשעת לכשעצמה למרות או בגלל החיים הקשים של האנשים שהשתמשו בה.
shsnsh@walla.com
הוסף תגובה | | | | |
| שמון סנפיר , אילת (08/09/2008) |
|
|
|
|