|
|
|
 |
הצגות שונות |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אריאל אפרים אשבל ושיר פרייבך , נעמה שהם , אלון רודה , ליאור מינקה , אסתי דוניץ
תפעול תאורה: שיר פרייבך
בימוי: אריאל אפרים אשבל
מוזיקה: מאיה דוניץ
תעתוק וניהול מוזיקלי: אלונה רודה
תאום אמנותי: חני ורדי
תחקיר ועריכה: אלונה רודה |
| משתתפים: מיכל אופנהיים , אייל זוסמן , ענת שפירא , הדר גולדשטיין , שיר סבן , עמית הדרי , אסנת קלנר , מולי שולמן |
הופעה ראשונה: אוקטובר 2003
משך הופעה: כשעה וחצי
|
|
|
|
"גרעינים" עוסקת בהטלת פצצת האטום במלחמת העולם השנייה כדימוי מיתי-מודרני לאלימות בכלל וליחסי מדכא-מדוכא (כובש-נכבש) בפרט.
הבמה מתפקדת כחלל אלים בשליטה של שלישיה אמריקאית. מולה נלחמת קבוצה יפנית על מקומה, ואת החלל ביניהן ממלאת מקהלה, הצופה מן הצד ואינה נוקטת עמדה ממשית. הקהל מוזמן לשפוט מי הוא הצודק (אם קיים כזה).
הטקסט מבוסס על יצירתה של ג''ואן אקילאיטיס DEAD END KIDS"" ועל עדויות של ניצולים מההפצצות בהירושימה ונגסאקי וכולל קטע מאת ישעיהו אשבל אביו של הבמאי.
"גרעינים" היא עבודתו השלישית של הבמאי אריאל אפרים אשבל במסגרת פסטיבל עכו (אחרי "הדיבוק- בין שני עולמות"(2000) שזיכתה אותו בצל"ש לבמאי מבטיח ו"קוראז''"(2001) שזכתה בצל"ש על עבודת אנסמבל).
בחירתו של אשבל הפעם היא ליצור קולאז'' אנטי סיפורי, המורכב מטקסטים ודימויים חזותיים, אשר מובילים את הצופה לחוות מקרוב הוויה כאוטית המתקיימת בתנאי מחנק וללא אפשרות מילוט. הוויה זו עטופה ע"י פסקול אינטנסיבי, עיצוב קר ומינימליסטי ואנסמבל שחקנים מהודק, באמצעותם משרטט אשבל דיוקן של עולם קוהרנטי ומבעית.
עוד משתתפים - אנסמבל מקהלת "גבעול" - חוה בת חיים, מאיה דוניץ, קרן דוניץ, ינאי ניר, אייל תלמודי
ההצגה זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר מטעם חבר השופטים של פסטיבל עכו 2003, במענק יצירה ליוצר מבטיח מטעם קרן אמריקה ישראל ותיאטרון תמונע, ובצל"שים על עיצוב תאורה (חני ורדי), תפאורה תלבושות ואביזרים (אלונה רודה) ועל המוסיקה המקורית, עיבוד מוסיקלי וניצוח (מאיה דוניץ).
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1.
 | |  | | זוהי אחת מאותן הצגות שגורמות לי להבין למה אני כל כך אוהבת תאטרון ולמה כל כך חשוב לעשות תאטרון.
פשוט יש את זה, אותו דבר שמצליח לעשות מה שתאטרון צריך לא להפסיק לנסות- לקרות בתוך הראש של הצופה ולהביא אותו לנקודה אחרת בתוכה, השונה בתכלית מהמקום ממנה נכנס הצופה להצגה. לכו לראות, כי מופע כזה, שמצליח להיות בועט חזק וגם יפה ושלם כל כך לא כדאי לפספס!
הוסף תגובה | |  | |  |
|
|
|
|