|
|
|
תמונע (תיאטרון) |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יוצרים: מלכה מרין , מיכל גבריאלוב , מרטין אומנסקי מאת: חיים מרין בימוי: מלכה מרין מוזיקה: אפי שושני תעתוק וניהול מוזיקלי: חיה בירן תמליל: רותי תמיר תאום אמנותי: בוקי ליאור תחקיר ועריכה: חיה בירן |
משתתפים: מרטין אומנסקי , שירה גולן , איציק דריי , אורלי טרי , גדי כהן , נדב כספי , הילה פרוכטר |
|
|
|
|
מסע תיאטרוני קומי טרגי במבוך ההוויה הישראלית.
1948. בעיר הגנים רמת גן נולד תינוק לזוג ניצולי שואה. אנחנו יוצאים עם הרך הנולד והוריו לאודיסיאה הנפרשת על פני חמישים שנה ברחבי ארץ ישראל. במהלכה גדל התינוק, הופך לנער, לחייל, חווה את טראומת יום כיפור, שורד את מלחמת לבנון והופך למחזאי המדשדש בשולי ביצת התיאטרון הישראלי. מתוך הביוגרפיה הפרטית מתרקמת ביוגרפיה אחרת, הזויה ומסוייטת, שבה האישי מתערבב בהיסטורי והחלום "משואה לתקומה" הולך ומתערער.
ההצגה היא גרסה חדשה ומעודכנת להצגה שהועלתה בהצלחה בפסטיבל עכו 1998.
שש שנים חלפו מאז הועלתה ההצגה בגרסתה הקודמת. בחודש אוקטובר 2000 נפתח מעגל דמים נוסף בדמות אינתיפאדת אל אקצה. איש עדיין אינו יודע כיצד יגיעו אל קיצם שרשרת אירועי הדמים הנוכחים. מכל מקום אי אפשר להתעלם מהתהפוכות הנוראות אותן אנו ממשיכים לחוות במישור האישי ובמקביל, במישור הלאומי. לכן קמה לתחייה ההצגה בגרסתה החדשה. בגרסה זו הורחבה והועמקה היריעה, נוספו דמויות חדשות ובעיקר נכתבו קטעים חדשים המתייחסים להתרחשויות שטלטלו ועדין מטלטלות אותנו בשנים האחרונות.
ביקורות הביקורת של שי בר יעקב בעיתון ידיעות אחרונות:
"סיפור אנושי נוגע ללב המבטא טרגדיה של דור שלם"
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (18 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 18. פשוט הצגה מהממת
| | | | מלכה מרין במאית משובחת וכישרונית שכול מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב מרטין אומנסקי גדי כהן שחקנית נפלאים עלו והצליחו
הוסף תגובה | | | | |
| 17.
| | | | אני נהנתי מאוד.
מאוד מאוד.
הדיאלוגים בהצגה (ואני במיוחד נהנתי מהמונולוג על האנלוגיה למלחמת ששת הימים) נכתבו, בעיני, באופן מעורר הערצה.
והשחקנים - באמת כולם - נתנו לי חוויה מרגשת מאוד.
הוסף תגובה | | | | |
| 16. מתוך הביקורת של עידוא דגן, זמן תל אביב, מעריב.
| | | | "נדרשת מיומנות של קוסם להפוך את הספציפי והאוטוביוגרפי לתמצית של חברה שלמה. ה"יובל שלי" היא מסוג ההצגות האלו. ... טריפ היסטורי בין תאריכים מרכזיים, תחנות של סצנות, כמו מתוך הלוח שתלוי במסדרון בית ספר יסודי.. התמונות היפות חולפות ביעף...השורטס חאקי המקופל, הכדורגל המסמורטט, מכנסי הטרנינג, המוסיקה, אלו לא רק יוצרים אוירה אלא גם ממסמרים קלישאות של ראשית הישראליות לקאנון...מציבים ראי לא מחמיא מול הגבר הישראלי...
הכתיבה של מרין מרשימה: היא צינית, הומוריסטית ומפתיעה. מחזה טוב שורד הכל, כולל תמורות באופנה ועליית סף בבלוטות הסרקזם. האש שבין המילים, מקומו של המחזאי במחזה ולכידות הסיפור, אלו הערכים משמרי האיכות הבלתי תלויה..."
הוסף תגובה | | | | |
| 15. ביקורת על ההצגה שהתפרסמה בעיתון רוסי
| | | | ביקרתו של יעקב שאוס שהתפרסמה ב"ווסטי" ב-6 בינואר:
המחזה "היובל שלי", אשר מופק באולם הגדול של "תמונע" הוא יותר מסורתי מהמחזות האחרים. מלכה מרין הפיקה אותו על פי המחזה של חיים מרין. לפנינו מגולגלות תולדות חייה של משפחת עולים מפולין, שני בני הזוג (השחקנים אורלי טרי ונדב כספי) ניצלו בנס ממחנות במחנות ריכוז נאציים והגיעו לפלסטינה. בשנת 1948 נולד להם בן – גילו כזה של מדינת ישראל. את הנושא "השואה והמדינה היהודית" מעבד מחבר המחזה בסגנון חשיפה והלם שהוא כל כך באופנה כיום.
דני (מרטין אומנסקי) סובל בילדותו מסיפורים אודות איימי הגטו. הוא שונא הן את הסיפורים והן את ההורים. הוא שואף ללהיות ישראלי אמיתי כמו חברו השמח רפי (איציק דריי) שלא מפחד מכלום. בהמשך דני נהיה צנחן, משתתף במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים ומבצע ליטני.
לצערי, הקונספציה הבימתית כולה מעוותת בגלל דעותיהם הפוליטיות של יוצרי המחזה, הנוטים בבירור שמאלה. מחקר על התוצאות הנפשיות שיש לחיי יהודים בעימות צבאי בלתי פוסק הינו מטלה אומנותית בוערת ממדרגה ראשונה, אך המחזאי רוצה – ומדובר במחזה קצר הבנוי מתמונות נפרדות המאוגדות על פי שיטת ההרכבה – להגיד את הכל, אפילו על שורשי המחלקות בין יוצאי מדינות המזרח והמערב!
במחזה מופיעה כיש מאין גולדה מאיר הנלעגת, מאוזכר רצח פעיל "שלום עכשיו" אמיל קרינצוויג ב-1984 ורצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-1995.
מערכת העצבים הממוטטת של הגיבור הראשי מוסברת על ידי מורשת השואה, מיליטריזם וכישלון תהליך השלום ובסה"כ על ידי איזה רוע מטפיזי עולמי מעורפל. סיום המחזה גם כן מוגש באותה רוח: הערך האמיתי בחיי דני היא אהבתו להניה (הילה פרוכטר), הצבועה באיזו מיניות ילדותית, אך אפלטונית במהותה. כך מתרחש סחף ממצע השמאל הישראלי אל עבר פילוסופיה של טולסטוי...
הכישלונות האידיאולוגיים של המחזה מפוצים על ידי משחק מעולה של השחקנים – בהתאם לרעיון הבמאי, מרביתם מבצעים מספר תפקידים, מאד שונים זה מזה, בכל אחד מהם זוכרים היטב קווים חדים ומדוייקים של ציור פסיכולוגי.
כיום, מכלול המחזות המוצגים על במות רשמיות, מדכאים בהעדר אישיות ואופי ואלה הם תולדה של רדיפה מוגזמת אחרי הצלחה מסחרית. בשביל הרכבים צעירים העובדים ב"תמונע", אי דימיון למישהו זה ה"אני מאמין" היצירתי שלהם, אפילו אם עבודותיהם לעתים חסרות בשלות, האומץ, הכנות הניסוי היצירתי – הם התמצית אשר מקנה למשחקם אנרגיה מדבקת. זאת התקווה למחר טוב יותר של התיאטרון הישראלי.
הוסף תגובה | | | | |
| 14. מצחיק
| | | | אתמול הייתי בהצגה עם חבר, ומאד נהננו. ההצגה היתה מאד מצחיקה, למרות הנושאים הטעונים שהמחזה עוסק בהם. השחקנים פשוט מ ע ו ל י ם (כל הכבוד!) והבימוי שבו סצנות משתלבות אחת בתוך השניה היה ממש זורם. חבל שאין הפסקה באמצע, לקראת הסוף נוצרת תחושה של מועקה, בגלל הישיבה הארוכה. (שעה וחצי!) הפסקה היתה יכלה להועיל לטעמי.
לסיכום - מומלץ, ובהצלחה .
הוסף תגובה | | | | |
| 13. בתחילה חשבתי שאין זה הגיוני שכולם פה רק משבחים את ההצגה
| | | | אכן זו נראתה בתחילה מעין קונספירציה כאשר חיפשתי באתר הצגה ללכת אליה באיזה ערב, ומביקורת לביקורת נערמו המילים הטובות ואף לא מילה אחת מסתייגת... שמחתי לגלות שההצגה הזו ראויה לכל שבח הנכתב כאן.
בהחלט פרינג' במיטבו, טקסט קולח ושנון, משחק מרשים, שחקנים מוכשרים וחשוב מכל - עלילה שמשאירה אותך עם מחשבות-לא מעט- זמן אחרי שיורד המסך.
יותר ממומלץ.
הוסף תגובה | | | | |
| 12.
| | | | ב-30 בנובמבר, הלכתי עם שתי חברות ל"הומלסים" בתיאטרון תמונע אבל בטעות נכנסנו לאולם שבו הוצגה "היובל שלי" וגילינו את זה רק אחרי שההצגה כבר התחילה. אף אחת משלושתנו לא הצטערה על הטעות (כמובן שלא נוותר על הומלסים) אבל היובל היתה הפתעה . אנחנו בעצמנו דור שני לניצולי שואה והסיפור מאד דיבר אלינו וצחקנו הרבה גם מקטעים שבעצם הם עצובים. השחקנים היו מקסימים. אפשר לראות את מה שעובר עליהם במשך חמישים שנה. כולם ריגשו אותנו והיה נפלא לראות ילדה הופכת לנערה ואח"כ לאשה (יפיפיה), ילדים שהופכים לגברים, האבא "ניצול השואה" ממש עשה לנו צמרמורת. השחק ששיחק את הפועל הפלסטיני הצליח לשכנע אותנו שהוא הגיע ישר מעזה והקיוסקאי הרומני הצחיק נורא והזכיר לי מישהו מחוף נתניה . נהננו מאד ואנחנו ממליצות.
הוסף תגובה | | | | |
| 11. השגות על הביקורת ב"מעריב"
| | | | אני מוכרח להגיד שהופתעתי לשמוע שבמעריב פורסמה ביקורת קטלנית ואכן נוכחתי לגלות שהמבקר לא חשך שבטו מהיוצרים. הייתי בהצגה עם אשתי וזוג חברים לפני שבוע וכולנו נהנינו מאד.אנחנו נוהגים לבקר מדי פעם בתיאטרון תמונע והגענו להצגה בעקבות המלצה של חברים ידידי התיאטרון. כאמור, אנחנו אהבנו את ההצגה, וגם את הסיפור למרות שהוא מנסה לכלול הרבה אירועים. השחקנים הצליחו לרגש אותנו עד דמעות וגם מנה לא קטנה של רגעי צחוק נפלה בחלקנו.
בניגוד למעריב - אנחנו כן ממליצים בחום
הוסף תגובה | | | | |
| 10. כל הכבוד
| | | | כל הכבוד לשחקנים המוכשרים שהעבירו לי ערב של צחוק,
ועד להתרגשות ודמעות. יפה, יפה, יפה!
לכו לראות!
הוסף תגובה | | | | |
| 9. גם אני ראיתי את ההצגה
| | | | נקלעתי להצגה במקרה, ללא תכנון מראש. בניגוד למבקר אני סבורה שלגיטימי בהחלט שמחזאי ישקף את דעותיו הפוליטיות ביצירות שלו. זה לא דבר חדש בארצנו ("מלכת האמבטיה...") והצופים יכולים בהתאם להתחבר או לא להתחבר לרגשות שמתעוררים בהם אל מול הדעות הללו. גם אם נושא ההיסטוריה שלנו טופל פעמים אין ספור במדיה לסוגיה, נעשה כאן ניסיון עם יחודיות מסויימת של העברת הסיפור כ"בק פלאש" שמתנדנד בין מציאות לחלומות או סיוטים והוא זורם ללא הפסקה. אפילו הופתעתי לגלות בסוף שעברה שעה וחצי, כי לא היתה לי הרגשה של הצגה ארוכה מאד. אני מסכימה מאד עם דברי המבקר כי ההצגה שווה צפייה ושזורה בצחוק ודמע . גם אני מצאתי שהביצוע של השחקנים הוא מעולה , מרגש ומעביר היטב את האוירה . ראוי, לדעתי, לציין את התפאורה המינימליסטית (לוח לשנים המתחלפות ומסגרת עץ שכוללת בתוכה את האביזריםהנדרשים) שהיא פשוטה אך מתוחכמת ומשרתת יפה את המחזה ולא גורעת מתשומת הלב לנעשה על הבמה. בסיכום - ממליצה בעיקר לבני 30 ומעלה.
הוסף תגובה | | | | |
| 8. הדור הבא של שחקני ישראל
| | | | כל כך מרגש לראות שיש דור המשך כל כך מוכשר.
השחקנים המוכשרים ביותר שראיתי,על במה אחת יחדיו.
הצגה מצויינת מרתקת ומרגשת
קומו מהכסא בסלון וצאו לראות עכשיו...! ! !
נו אתם עוד בבית ? ? ?
הוסף תגובה | | | | |
| 7. יופי של הצגה,תענוג
| | | | שמחתי שחברתי לקחה אותי לראות הצגה
לא ידענו ולא ציפינו להרבה סתם עוד ערב תרבות
אבל..."היובל שלי" היא חוויה שלא עוברת לידך
אלא דרכך, ההצגה היא כל כך ישאלית בכל סצנה וסצנה
ואתה מזדהה עם המתרחש על הבמה
הצגה מרשימה משחק מדהים
י ש ת ר ב ו ת ב ת ל א ב י ב ! ! !
הוסף תגובה | | | | |
| 6. התרגשתי מאד (ללא תוכן)
| 5. ההצגה הטובה בעיר ! ! !
| | | | יש הצגות שנשארות איתך הרבה זמן
ישנם שחקנים שנחרטים בזכרונך לתמיד
ישנן הצגות שגורמות לך לצחוק
ישנן שגורמות לבכות
זו היא הצגה שבה הכל קורה יחדיו
חוויה חד פעמית לא לפספס ! ! !
(השחקן המגלם את האב עושה את תפקיד חייו)
הוסף תגובה | | | | |
| 4. הצגה מומלצת מאד
| | | | הצגה חזקה! צחקתי, התרגשתי ומחיתי דמעה. מומלץ בחום!
הוסף תגובה | | | | |
| 3. הצגה ישראלית מדהימה חובה לראות
| | | | אחרי הרבה שנים כצופה תאטרון פרינג'אי מובהק
יוצא לי לעיתים נדירות מאד לראות הצגות ברמה זו
"היובל שלי" היא ההצגה המרשימה המקצועית והטובה ביותר
שראיתי מזה שנים רבות. משחק מדהים ובימוי יוצא מן הכלל
ירתקו אותכם עמוק לכסא לשעה וחצי שלא תשכחו
רוצו לראות מומלץ מאאאאאאאאד. יואב
הוסף תגובה | | | | |
| 2. השחקנית המדהימה
| | | | ראיתי את ההצגה בתיאטרון תמונע והשחקנית הילה פשוט ריגשה אותי מאוד וגם השחקן המבוגר מומלץ
הוסף תגובה | | | | |
| 1. הצגה מצחיקה ומרגשת - ממליצה
| | | | ראיתי את ההצגה בשנה שעברה בתיאטרון מופת ברמת-גן. זו הצגה זורמת מרגשת ומצחיקה לסירוגין . שעה וחצי בערך שחולפות ביעף בהנאה והצופים יוצאים עם חיוך.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|