 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
גשר |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אנטון צ'כוב
בימוי: קמה גינקס
עיצוב: סרגיי ברחין
מוזיקה: לאוניד דסיאטניקוב
תאום אמנותי: גלב פילשטינסקי |
| משתתפים: : ולרי ברינוב, איגור יאסולוביץ`, ארינה נסטרובה, אלכסי דוברובסקי |
|
|
|
|
The Moscow New Generation Theater
, מוסקבה
יעקב הוא כנר שנאלץ להתפרנס מבניית ארונות קבורה. מוסיקאי בנשמתו, שחיי בדידות נטולי שמחה ואהבה גורמים לו למצוא מפלט בנגינה. הוא שונא כנר אחר, מתחרה, רק בשל יכולתו להפיק את המנגינות הכי עליזות מתוך עצבות גדולה. הוא נעלב מכך שאנשים לא מתים לעתים קרובות יותר. בנחישות ובמסירות הכין לאשתו את הארון עוד בהיותה בחיים, אבל לאחר מותה לא היה מסוגל לחיות אפילו יומיים. דרכו לאהוב ולחיות את החיים נפתלת ומיזנתרופית.
לקראת סוף חייו, יעקב מחליט להוריש את כינורו האהוב דווקא לאויבו היחיד.
ההצגה זוכת פרס מסיכת הזהב בקטגוריית ההצגה הטובה ביותר ועיצוב התפאורה הטוב ביותר. היתה מועמדת לפרס בקטגוריית הבימוי והשחקן הראשי הטוב ביותר (ולרי ברינוב).
קמה גינקס הוא במאי בעל שם עולמי, שאינו מרבה להתראיין. ביצירותיו אפשר לראות השתקפות של חייו ושל עולמו הפנימי.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|