קבוצת זיק מציגה בימים אלו מופע פנים חדש – קוקוצו, בו מוסיפים להתפתח תהליכי פיסול בזמן ומטמורפוזות חומריות וצורניות. ביסוד העשייה מצויה פעולת הפיסול והשליטה בחומר, ההופכת למלאכת האומן, לחרושת של דימויים, לפרפורמנס של עבודה.
במוקד קוקוצו – מושג יפני שמתאר עמידה בנטייה אחורית באומנויות לחימה – מכל המתמלא בתוכן גשמי וחזותי, המצוי בטרנספורמציה בלתי פוסקת: חצץ, בזלת, מים, ועוד. בתחומיו ובסביבתו של מכל זה מצטברת תמונת נוף, שמפגישה ומעמתת בין דימוי טבע לטופוגרפיה תעשייתית. במרחב היצירה הפיסולית נערך חיפוש אחר התנועה הגיאומטרית השלמה - אחר מעגלים, קונוסים או ספירלות – ואחר היחס בין הגיאומטרי הטהור להתרחשות טבעית כאוטית. המופע מלווה במוזיקה מקורית מאת האמן גבי קריכלי.
במופע קוקוצו ממשיכה הקבוצה לפתח את מופעי הפנים הבנויים כקולאז` של דימויים הנוצרים ומתוזמנים במוקדים שונים בחלל. במופע אנרזיק (1995) הפך הכד לדימוי מרכזי –  מעשה קדרות תכליתי שצורתו, חומריו ויכולת ההכלה שלו מפורקים ועוברים שינויים בזמן אמת, יחד עם מוזיקה חיה והקרנות וידאו. המופע הוזמן לפסטיבלים רבים באירופה, ביניהם פסטיבל תיאטרון בהמבורג (1998), פסטיבל "פארמה" ברג`יו אמיליה- איטליה (2000), פסטיבל לתיאטרון בציריך (2001), ועוד. במופע אמפוריה (2000) הפך הכד למוטיב מופשט יותר והתגלגל, בין היתר, ליציקת קונוסים עשויים חול ומי זכוכית ולחריטת החול על גבי מתקן מיוחד. במופע מוזיק (2003), בפתיחת פסטיבל ישראל, הוחלף ההאנגר התעשייתי בחלל ממוסד שבו הוצג קונצרט לתזמורת סימפונית ולמכונות-זיק בינתחומיות המתכתבות עם דימוייה של האמנות המודרנית.