|
|
|
 |
תיאטרון הבית |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: מרינה בלטוב גראס
כתיבה: רום שרצקי בשיתוף השחקנים
מוזיקה: יונתן מרכוס
תאורה: אורי רובינשטיין
תלבושות: נועם ומילי עשת
וידאו ארט: דניאל קגנוב |
| משתתפים: מילי עשת, בוניאל עופרי, איסק צ׳וקרון , נעמה מנור, אלון גצוביץ , אלינור חן ובן זאב רביאן |
|
|
|
|
ההורים שלנו הם האנשים הכי קרובים לנו והכי מנוכרים בוזמנית.
העתיד שלנו ידוע מראש או שנשאר עוד זמן לברוח?
לאן נחזור?
במשך שעה שבעה שחקנים ושחקניות צועדים אל הזיכרון הראשון, צוללים לתוך נעליים גדולות במיוחד, מתקנים ונולדים מחדש.
הם מגלים שהזיכרונות הראשונים של כולנו היו שקרים או סרטונים ישנים, רגעים חד פעמיים.
אולי זה גנטי?
קולז׳ רגשות בשפה תנועתית, שירה, מוסיקה (שמבוצעת בלייב על ידי יונתן מרכוס) ווידאו ארט (דניאל קגנוב) בו השחקנים והקהל יוצאים למסע חקירה טקסטואלי-תנועתי בעקבות השפעת ההורים שלהם. החלטות גורליות, הצלחות וטעויות. היצירה בוחנת את מאבק הזהויות בינינו לבין הורינו על העתיד שלנו - איתם ובלעדיהם, וגם על שאלת ההורות העתידית שלהם.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|