|
|
|
 |
הבימה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 19 בפברואר 2004
|
|
|
|
המחזה מביא את סיפורו של ארטון השתקן המאוהב אהבת גוף ונפש באחותו הופי. כשנודע לו על נישואיה הקרבים והולכים עולמו ממש חרב עליו. מול התקווה וההתגשמות האוחזות באחותו, אמו באדלה ואביו מנו החולה ב"במחלה השחורה" ניצב ארטון ולצידו סבתו, מאמנה, החיה רק למענו ולמען האלוהים.
"ארטון" הוא דרמה יצרית ופיוטית, המכניסה את הצופים אל תוך עולמה של משפחה מיוסרת הנקרעת בין תקוות נואשות, אמונות אפלות ואהבות אסורות.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (5 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 5. הצגה מרתקת.
 | |  | | הצגה נפלאה.
יישר כוח לבמאי ולכותב המחזה.
הטקסט המוזר כביכול שבה אותי בקסמו המינימליסטי.
בלי מילים מיותרות.
שפה מזוקקת ונקייה. יופי שלך דבר.
משחק מושלם של כל השחקנים.
בטח היה קשה לשנן את הטקסט הלא תחבירי הזה..
ההצגה היא בעיני הצגה סימבולית ואני רואה בה מעין אגדה.
לתפיסה הזו שלי תרמה התפאורה המלבבת והטקסט הפיוטי.
ההצגה היא הצגה על אהבה ועל הסבל שבה.
כל הדמויות מתחברות לנושא העל הזה.
ואהבת אח לאחותו שהיא אהבה הדדית לחלוטין מרגע ההתחלה ועד סוף ההצגה מסמלת בעיני את כל האהבות הקשות, האסורות הבלתי אפשריות.
ההצגה היא על הסבל הכרוך באהבה.
הסבל של האם שחוברה למי שלא אהבה.
סבל הסבתא האוהבת את ארטון אהבה מסוג אחר. אהבה הגורמת לה לעשות גם את מה שנוגד את ערכיה.
וההתפשרות באהבה נוכח המוסכמות המאלצות את גיבורת ההצגה להחליט לוותר על אחיה למען חברה.
אין כאן נקודות מפנה. הכל זורם בעיקביות מרגע ההתחלה ועד לסיום.
נפלא.
הוסף תגובה | |  | |  |
| יהודית אמיר , (25/05/2005) |
| 4. הצגה ניפלאה וסוחפת
| | | | ההצגה ניפלאה סוחפת בשלה ומרגשת מאוד כל השחקנים משחקים כלהקה אחת גילה אלמגור ממש ממציאה מחדש את המושג מישחק ולוקחת את דמותה במישחק לעומק נדיר ואמין אהרון אלמוג גם כן הופך את המחזה למיציאות בה הגבול בן הבמה לחיים מיטשטש....
כחובב תיאטרון מושבע לא היתרגשתי כך מהצגה מאז מר גרין.
פשוט חובה לראות את ארטון לכל מי שאוהב תיאטרון אמיתי
בכל הדרו.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. מרתק ומהפנט. שווה בתכלית.
| | | | אין לי שמץ של ספק שזהו מחזה מעולה. הוא לא יומרני, ולא פלצני, הוא פשוט מהפנט את הצופים ומביא בפנינו תיאטרון שפשוט לא היכרנו.
אין מילה רעה לומר על השחקנים, שלא נדבר על המוסיקה המוסיפה, התפאורה המעוצבת להפליא והתאורה המעולה, אבל מעולה, של עמיר ברנר.
רוני ניניו, שאיכזב אותי מאוד בעבודתו האחרונה, עושה כאן עבודה נקיה, אמינה, לעיתים צעקנית, אך בעיקר כזו שמכוונת הרבה אגרופים לבטן של הצופה.
באמת כל הכבוד ל"הבימה" על התעוזה בהעלאת הצגה מסוג שכזה על הבמה. וצריך תעוזה...
מי שמחשיב עצמו אוהב תיאטרון, שלא יוותר עליה. ממליץ בחום.
הוסף תגובה | | | | |
| 2. תאטרון איכותי
| | | | הצגה שובה ומרתקת. דמויות אמינות, משחק מדהים של רבקה גור וגילה אלמגור מלאות עוצמה ואמינות.
הצעירים יפים ומשדרים משחק אמין.
נעים לראות תיאטרון לא מסחרי ולא "טלנובלי" - במיטבו.
מסתבר שאין צורך להיות הספרי, לוין ומילר אפשר להיות ניניו וזה לא רע.
הוסף תגובה | | | | |
| 1. קאסט מצוין מתבזבז על מחזה יומרני ובימוי צעקני
| | | | כידוע, כוונות טובות עלולות להוביל למקום לא רצוי. אין ספק שיוצרי "ארטון" היו מלאים בכוונות טובות. אבל זה לא מספיק.
מחזה הביכורים של אהרון עזרא אינו בשל ויומרני עד זרא. אי אפשר להיות שמואל הספרי, חנוך לוין וארתור מילר בבת אחת.
גם בסוף ההצגה נותר הקהל תוהה על מניעיהן של הדמויות. למה ארטון מאוהב באחותו? מדוע היא נענית לפתע לחיזוריו? מדוע לא התחתנה כשיכלה? מדוע היא רוצה לפתע להתחתן? ההסבר שתלוי ברקע, כאילו התסבוכת נובעת מהיחסים הקשים בין הוריהם, לא מספק תשובה מלאה והולמת לגילוי העריות.
המחזאי שם בפי הדמויות שפה "פיוטית", אבל התוצאה מצחיקה. אם לסוף המשפט את הנשוא בכל פעם אעביר, האם ליוצר פיוטי הפכתי? לא פיוטי ולא נעליים. סתם משחקי תחביר.
אם למחזאי עוד אפשר לסלוח, בגלל שזהו מחזהו הראשון, הרי שלבמאי המנוסה רוני ניניו קשה לסלוח על הבימוי הצעקני. למרות העיצוב הגרוטסקי של חלק מהדמויות, חנוך לוין הוא לא.
רגע השפל של ההצגה הוא דווקא הרגע שאמור להיות השיא שלה: כאשר האח והאחות מתנים אהבים. למרות הפוטנציאל הדרמטי, הסצינה פשוט משעממת. לא ברור מה גורם לאחות להתמסר לאחיה לפתע, ולא ברור מה גורם לה לשנות את דעתה רגע אחר כך.
בכל זאת מגיעה מילה טובה לתפאורה של איתן לוי ולתאורה של עמיר ברנר.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|