מופע ספרותי מיצירתם של המשוררים מאיה ויינברג, שחר מריו מרדכי, אורית קלופשטוק.
 
מנחים:
לי ממן, משוררת ועורכת ראשית, הוצאת "פרדס"
אבישי חורי, משורר 


האם השירה היא הגירסה החילונית לתפילה וחשבון נפש? האם בכוחן של מלים המסמנות את גבולות הפצע להציע ריפוי? ומה בין שירה לתיקון? ננסה להשיב על שאלות אלה ואחרות בשיחה ובקריאת שירה משותפת עם שלושה משוררים נבחרים שספריהם ראו אור הוצאת פרדס.
 
מאיה ויינברג משוררת, רופאת חיות וחוקרת עטלפים באוניברסיטת תל אביב. כלת פרס כליל לאקופואטיקה (2018). השנה ראה אור ספר שיריה השלישי "מהיד אל הפה", עליו כתבה טל ניצן: "השפה השירית של מאיה ויינברג משלבת עוצמה עם עדינות שברירית, כשיקוף לקיום שאותה דיאלקטיקה מושלת בו: מאבק הרואי באיום המתמיד לקרוס תחת החרדה, האבל והכאב."
 
שחר מריו מרדכי הוא משורר, חתן פרס היצירה לסופרים עבריים ע״ש לוי אשכול לשנת 2017. שירו זכה במקום הראשון בתחרות ״שירה על הדרך״ של עיריית תל אביב. ספרו האחרון "תפוס מקום לגשם" עוסק בחוויית הגלות הזמנית בשנים שבהן שהה בארה"ב. הנופים הזרים והמושלגים ונופי הזיכרון המוכרים, המעבר בין השפות ובין היבשות, הופכים בשיריו למסע מרתק בין אפשרויות שונות של העצמי.
אורית קלופשטוק משוררת ועובדת סוציאלית. ספר ביכוריה "לא יכולתי לרשום את זה בתיק: שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית", המתעד את המהמורות והקשיים עמם התמודדה במסגרת תפקידה, ראה אור בראשיתו של גל הקורונה הראשון. שירים רבים מתוכו הפכו לדגל מחאת העובדים הסוציאליים שפרצה סמוך לצאתו לאור.

אבישי חורי הוא משורר וסופר. בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ", פרס רעיית הנשיא לשירה עברית ועוד. עוסק בהפקה ועריכת תוכן בבית אבי חי בירושלים.
 
לי ממן היא משוררת ועורכת ראשית בהוצאת פרדס, ומנחת סדנאות כתיבה במסגרת בית הספר לשירה של הליקון. קובץ שיריה "למה הדבר דומה" זיכה אותה בפרס הליקון לשירה, פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם ועוד.
 

דין וחשבון / מאיה ויינברג
וּמַה שֶׁקָּרָה לִי הָיָה
כְּמוֹ נֶבֶט זָר בְּתוֹךְ עֲצִיץ מִסּוּג יָדוּעַ
שֶׁהִמְשִׁיךְ וגדל הָאֵל יוֹדֵעַ למה.
וּמַה שֶׁקָּרָה לִי הָיָה בְּרֶגַע
שֶׁל חֲלִימָה וְאָז בִּלְבּוּל בַּפְּנִיָּה
ואיכשהו חֲזָרָה לְאָנְשֶׁהוּ.
אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת הַרְבֵּה
מִמַּה שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי
אֲפִלּוּ הָיְתָה זוֹ אֲנִי.
וּמַה שֶׁקָּרָה לִי אֵינוֹ מְהֻמָּה
וְאֵינוֹ מְאוּמָה.
וּמַה שֶׁקָּרָה לִי, קָרָה רַק לִי
וְעָלָי לְמַמֵּן אֶת הַפְּרִיחָה וְהָאָשְׁמָה.
וּמִמָּה שֶׁקָּרָה לִי אִי אֶפְשָׁר לִלְמֹד
דָּבָר עַל אַף אַחַת אֲחֶרֶת,
וְגַם לְעַצְמִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה.