|
|
|
מופעים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משתתפים: רועי בן סירה -פסנתר, דנילו בריטו -מנדולינה , יוראי אורון -קונטרבס, בן אילון- כלי הקשה , עודד אלוני כלי הקשה |
|
|
|
|
הפסנתרן רועי בן סירה צמח מתוך שלושה עולמות מוזיקליים: מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקת שוֹרוּ – מוזיקה אורבנית אינסטרומנטלית מברזיל. בהתאמה לשורשים המוזיקליים, התנהלו החיים הגיאוגרפיים: מלימודי פסנתר קלאסי בתלמה ילין, ללימודי ג'אז בברקלי בוסטון ועד גיחות תכופות ומרובות לברזיל. בן סירה בן ה-45 הכיר את השורו לראשונה בלימודים בברקלי ומבחינתו מדובר במסלול טבעי של התפתחות מוזיקלית: מקלאסי לג'אז, ובעיקר לצד השחור והגרובי של הג'אז, ומג'אז לשורו. הואיל והשורו התפתח בסוף המאה ה-19 כמוזיקה אירופית לריקודים, והוא מציית לכללים של כתיבה קלאסית ושל הרמוניות מערביות, זהו גשר טבעי שמחבר בין העולמות, בין הגרוב והקלאסי.
בפסטיבל מופיע בן סירה עם המשוררים ועם דנילו בריטו. המשוררים, הוא הרכב עימו נוצר חיבור במשך ארבע השנים האחרונות, שבהן הם מופיעים יחד פעם בשבוע ביום שישי ביפו. למילה "משוררים" יש כפל משמעות: לנגן שורו הוא לשורר, ואף ריבוי המלודיות של השורו מייצר תחושה שהנגנים משוחחים ביניהם, משוררים שירים ספונטניים. דנילו בריטו בן ה-31 הוא נגן מנדולינה ומלחין ברזילאי, מאסטר של שורו, עם סגנון פרשנות משלו, וירטואוזיות ויצירתיות מוזיקלית שהפכו אותו לשגריר נאמן של הסגנון ברחבי תבל.
יחד הם מנגנים את השוריניוז המקוריים, יצירות חדשות שאסף בן סירה ושהלחין במשך שהות של שמונה חודשים בברזיל לצורך כתיבת הדוקטורט שלו באתנו-מוזיקולוגיה. "השורו היא מוזיקה של מפגש, של שיתוף ושל משחק", מסכם בן סירה. "היא אופטימית, מרגשת, ומלאת אור. מה עוד צריך ממוזיקה?"
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|