|
|
|
 |
תיאטרונטו 2016 |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אילנה ברנשטיין
בימוי: נעה וגנר |
הופעה ראשונה: אפריל 2016
|
|
|
|
"בערב, אחרי שהם נרדמו, הסתכלתי עליהם. הם היו זרוקים על המיטות שלהם, כמו בובות שמאסו בהן. הם נראו קטנים מאוד. לפעמים נדמָה לי שנעצרה להם הגדילה. נתקעו בשלב הילדות".
בראשית שנות ה-80, אחרי המעבר מהלירה לשקל, כשבחלונות הגבוהים מחקו אפס וחשבו שלא נשים לב, נזרקת מדירתה אם חד-הורית שאינה אלא ילדה בעצמה. רגע לפני שהיא מאבדת שליטה על חייה, היא מחליטה לקיים הבטחה ישנה ולקחת את ילדיה ליום כיף בלונה פארק. באווירה פורימית מתעתעת היא מתנערת מהמצור האימהי, והבילוי המשפחתי התמים הולך ומתברר כמעשה נורא שאין ממנו דרך חזרה.
"מחר ניסע ללונה פארק" הוא ממואר של אֵם צעירה החולמת על כתיבה ועל ספרות. אֵם המחליטה להציל את ילדיה, ולשחרר אותם מאימת אימהותה האוהבת, המסוכסכת, הלא-מתפקדת. כל דבר שיקרה להם, כך נדמה לה, טוב יותר מהחיים שנכונו להם איתה.
המחזה אינו יורד לסוף המעשה, אינו מצביע על אשמים מיידיים, ומסתפק בהצצה בלבד אל המגירה העמוקה ביותר של הלא-מודע האימהי. מגירת האימהוּת הסבילה-תוקפנית. אימהוּת החושפת את הקו הדק המפריד בין אהבה לאלימות. אימהוּת שלא משנה מה, לעולם לא תוכל להכיל את עצמה. אימהוּת הרוצה למות במילים של עצמה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|