הגוף הוא פלאי, ותלוי במערכותיו המשוכללות כדי להתקיים. הנפש האנושית לעומתו, היא בלתי מוגבלת, צומחת וצומחת, והאהבה עבורה היא כמו מים. וכשאנו מביטים באהבה שלנו לאחר, אנו מבינים מה המשמעות של אינסוף. אנו נתקלים יום יום בשבריריות הגוף, ולרגע, לפני זמן מה, עמדנו מול שבריריות זו ביחד. מה קורה כשסדק במערכות המשוכללות של הגוף פוגש התגייסות של היקרים לנו, בצורת אהבה שלא יודעת גבול. האם אהבה שכזאת יכולה ליצור פתחים של אור, היכן שנראה שיש רק חושך, ולהזרים אור זה אל תוך התאים עצמם.
More Than Human , צילום: אביעד פוקס