|
|
|
 |
אימה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: מייקל ב. ג`ורדן, היילי סטיינפלד, ג`ק או`קונל, דלרוי לינדו, וומי מוסאקו, לולה קירק |
הופעה ראשונה: 2025
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: שעתיים ו-11 דקות
|
|
|
|
כשאתה רוקד עם השטן, יום אחד הוא יעקוב אחריך הביתה.
בניסיון להשאיר את חייהם הבעייתיים מאחור, האחים התאומים (ג'ורדן) חוזרים לעיר הולדתם כדי להתחיל מחדש, רק ששם הם מגלים שרוע גדול עוד יותר מחכה לקבל אותם בחזרה.
ביקורות
**** וחצי
אומר על ההתחלה: הסרט הזה עשה לי את מה שהיה עבורי פחות או יותר "אמיליה פרז": סרט המשוחרר ממחויבויות נראטיב, סגנון והגדרת ז'אנר. יצירה פראית משוחררת רסן – Take it or leave it. יש כאן שילוב בלתי אפשרי (אלא שבפועל זה קורה באופן מושלם) של אימה על-טבעית, מוזיקת בלוז שורשית שחורה של דלתת המיסיסיפי, ערפדים, מתים-חיים, ואלמנטים של מערבונים וגנגסטרים אלימים.
מי שחתום על הסרט "חוטאים", המכיל את התמהיל המטורף הזה, הוא הבמאי-תסריטאי האפרו-אמריקאי ריאן קוגלר, שזהו פחות או יותר סרטו המקורי הראשון. זאת אומרת, אם ניקח בערבון מוגבל את מוצרי הקולנוע הקודמים שלו, פרקים בסדרות הסרטים "קריד" (מבית "רוקי") ו"פנתר שחור" (מבית "מרוול"), שהיו פחות או יותר תוצרים גנריים. עם טוויסטים כאלה ואחרים.
קוגלר מרבה להשתמש בסרטיו בשחקן מייקל בי ג'ורדן, אבל כאן הוא מגדיל לעשות: מייקל בי ג'ורדן עושה תפקיד כפול, על תקן שני אחים תאומים. השלד של עלילת הסרט הופך מהר מאוד לאורגיה פרועה שיש בה סקס, אקסטזה, מוזיקה שחורה מהפנטת (בין היתר מופיע כאן בלוזיסט הגיטרה האגדי באדי גאי), אלימות, נשיכות מדממות בצוואר, חיסולים בקרבות יריות. וכל אלה בדרך מקורית שלא דומה לכלום.
קוגלר הבמאי אומר שהוא הושפע במיוחד משני סרטים של רוברט רודריגז, "מצאת החמה עד צאת הנשמה" (1996) ו"סיוט בחדר המורים" (1998). קוגלר גם אומר שהוא ספג השראה מדודו המנוח ג'יימס, שהיה לו עניין רב במוזיקה וביסטוריה. בייחוד זו של דלתת המיסיסיפי. ואכן המוזיקה כאן היא ממש ה-DNA של הסרט. היא מולחמת לתוך הסיפור, הדמויות ואווירת הסרט כולה. זאת כשהיא מציעה זווית התבוננות רעננה ומקורית על התרבות, הפולקלור, המסורת ומאבקי השחורים לאורך השנים באזור המיסיסיפי.
על המוזיקה המקורית כאן חתום דווקא המוזיקאי השוודי לודוויג גורנסן (עבד עם כריסטופר נולאן ב"אופנהיימר" ו"טנט"), שקשה לחשוד שהוא גדל על בלוז שחור. אבל גורנסן הוא מולטי-טאלנט. בקריירה הלא ארוכה שלו עדיין הוא הלחין והפיק יצירות אלקטרוניות, עבודות לתזמורות, ואפילו עבודות ראפ וריתם אנ' בלוז. ב"חוטאים" הוא מיזג ושילב בין העולם האלקטרוני ואלה של הבלוז והקאנטרי שאותם גילה, בהתאם לטון של הסרט. סאונד שחור מסורתי בתבניות אמביינט, כשהוא מביא לעניין את הידע והניסיון שלו בתכנון אודיו, כדי לייצר חוויית סאונד מרתקת מאוזנת.
גם בכל הקשור לצד הוויזואלי נעשו בחירות יוצאות דופן. הסרט צולם בפורמט 70 מ"מ במצלמות איימקס, ובאולטרה פאנאוויז'ן 70 מ"מ. לדברי קוגלר, לא מדובר רק בהחלטה אסתטית. הרעיון הוא לייצר קורלציה בין דרכי הצגת הסרטים בגדול בעידן הקולנוע הקלאסי ובין היכולת להקרין אותם היום בשדרוג טכני אדיר, תוך שימוש בטכנולוגיה חדשנית. ומדובר בעיקר בסרט מהסוג הזה, שהן מבחינת תמונה והן מבחינת סאונד ייראה ויישמע שונה לחלוטין מאשר בעבר. צפיתי בסרט בהקרנה "רגילה" בסינמה סיטי. אני מקווה שהוא יוקרן באולם האיימקס בפלאנט ראשל"צ, ואז אעשה את המאמץ לצפות בו שם בפורמט הראוי לו. בהחלט ממליץ על כך לכל צופה פוטנציאלי של הסרט הזה.
מעבר להופעתו הכפולה המעולה של מייקל בי ג'ורדן, צריך לציין את עבודתו המצוינת של המוזיקאי מיילס קאטון, שזהו תפקידו הקולנועי הראשון. קשה להאמין. גם ג'ק אוקונל והיילי סטיינפלד מרשימים על המסך. ולמרות המחמאות הגורפות שאני מעניק לעבודת הקולנוע המפוארת הזו, אני חייב לצייד אתכם הקוראים בהערת אזהרה: זהו סרט למיטיבי לכת בקולנוע, לחובבי סרטי איכות מאתגרים. אין לי ספק שהוא יהפוך לסרט פולחן, אבל הוא כנראה לא מתאים לכל אחד. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|