|
|
|
 |
ארכיון הקאמרי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: תיאטרונטו 99
|
|
|
|
בתיה אלגרה שומלאק, אישה בת 60, נמצאת על ערש דווי. רוחה עוברת חקירה על -ידי ועדת קבלה של העולם הבא.
כאן, מול חיציו הנוקבים של בית דין של מעלה - נפרשים חייה ביריעות קצרות וצבעוניות, המהוות תמהיל של כאב וצחוק, של
הבנה עמוקה ואופטימיות זהירה.
היא באה בחשבון עם בעלה, האלמן הטרי, המאהבת שלו, ילדיה, עם אלוהים ועם עצמה.
זהו סיפורה של אישה, צעד אחד בטרם תפרד מן החיים, אשר עוברת התהליך של חשיפה נפשית חודרת וכואבת עם סיכוי אפשרי לשינוי.
צל"ש בתיאטרונטו 99
"את הצל"ש אנו מעניקים לרבקה גור על משחקה בהצגה פרי עטה "פרחים לבתיה". רבקה גור מצליחה להעביר עולם שלם בזכות משחק שובה לב ומרגש ומשכילה לשלב בדמותה של בתיה כאב הומור והרבה אופטימיות."
מתוך נימוקי חבר השופטים בתיאטרונטו 99
ביקורות
"זהו מונולוג בשל מאוד של שחקנית במיטבה, שמצליחה לרגש אותנו דווקא בעת שהיא מצחיקה אותנו. הדבר המעניין ביותר הוא השילוב המרגש בין הכאב וההומור. אלה מוגשים במינון נפלא. הצחוק והדמע אינם באים כאן זה לצד זה אלא בו זמנית. התוצאה היא הצגתה של מורכבות אנושית, שהיא גם תפיסה קיומית של אישה. המורכבות הזאת היא סוד כוחה של רבקה גור כשחקנית." אליקים ירון "מעריב"
"בהצגה הזו, בה נפרש סיפור אישי קטן, באות לידי ביטוי איכויות יפות ונוגעות ללב של גור השחקנית אבל בעיקר היא מתקשרת עם עצמה ועם מה שהקהל יודע ומרגיש בתוך תוכו." מיכאל הנדלזץ "הארץ"
"מחזה אנושי ויפה עשוי בלשון וסגנון ישראליים מאוד, שמקרבים את הדמות אל הצופים ומעניקים לערב הרבה חן. זו הצגה נעימה, וכדאי לראות אותה בעיקר בזכות המשחק." שוש וייץ "ידיעות אחרונות"
"ההצגה מביאה את רגעיה האחרונית של בתיה שומלאק, וזאת בין בכי להומור, בין קריצה שובבה לזעקה קורעת לב. גור חודרת במשחק מופלא לנימיו הדקים ביותר של קהל הצופים: כעסנו איתה, צחקנו, קצת בכינו. בקיצור, חוייה רגשית עצומה". ורדה הורוביץ "לאישה"
"משחק מעולה מחזה שנון" הלן קיי "ג'רוסלם פוסט"
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|