|
|
|
ביקורת |
|
|
|
|
|
מאת: זהר וגנר
|
ברוקלין – רומנטי, נעים ומענג |
|
|
|
|
ישנו אלמנט מקומם בסרט, הקשור לייצוג האישה. לכאורה, זהו סיפורה של אישה אמיצה שמצליחה לברוא עצמה מחדש בניו יורק. היא עובדת ולומדת, ומתגברת על הגעגועים הקשים, ופוגשת את טוני, אינסטלטור ניו יורקי, ונישאת לו.
מהרגע בו אייליש מתחתנת, התעוררה בי תחושה שהיוצרים מוליכים את הגיבורה לעבר בחירות קלישאתיות ולא מעוררת השראה. האישה אמנם גדלה ומתעצמת, אך נצמדת לבחור הראשון שהכירה, בתחילת דרכה בניו יורק, כשהייתה חלשה וחסרת אונים."
|
|
|
הבמאי ג'ון קרולי יצר סרט הגירה קטן ונאיבי, משוחק היטב אך נוטה לקלישאות
החלום האמריקאי סיפורי הגירה לאמריקה נראו לא מעט בקולנוע. זכורים בעיקר סיפוריהם של גברים מהגרים שפנו לפשע, כדי להגשים את החלום האמריקאי. "הסנדק 2" הביא את סיפור ההגירה של ראש משפחת קורלאונה, ויטו, מסיציליה לניו יורק, בתחילת המאה. ב"פני צלקת" טוני מונטנה הוא מהגר קובני שמגיע בשנות ה-80 לאמריקה, ומשתלט על הסחר בקוקאין. גם הנשים העומדות במרכזם של סיפורי ההגירה - מזלן לא שפר עליהן. חלקן פונות לזנות, כמו ב"מהגרת", שם צעירה מרוסיה, המגיעה בשנות ה-20 לניו יורק, נופלת ברשתו של סרסור מקומי.
אבל "ברוקלין" של הבמאי ג'ון קראולי, הוא סיפור הגירה קטן ונאיבי על אייליש (סירשה רונאן) התמימה העוזבת את אירלנד הענייה לטובת ניו יורק הגדולה של שנות החמישים, עיר סואנת ותוססת, שם היא מוצאת עבודה כזבנית בחנות כלבו יוקרתית. אלו שנים של פריחה כלכלית, מדפי החנויות עמוסים מוצרי מותרות, נדמה שכולם נוסעים במכוניות חדשות, תעשיות האופנה והאיפור משגשגות. אווירה תקופתית זו מצולמת היטב ב"קרול" המסוגנן בו רוני מארה מגלמת אף היא זבנית בחנות כלבו יוקרתית המיועדת לעשירות ניו יורק, ואילו קייט בלנשט מגלמת אישה כזו, עטויה פרוות ופנינים. אלה אמנם שנים בהן נשים אמורות להגשים עצמן כרעיות ואימהות, אך חופש מיני ועצמאות מחשבתית מתחילים לחלחל.
ברוקלין (צילום: יחסי ציבור)
בין שתי ערים ושני גברים כשאייליש חוזרת לביקור מולדת באירלנד, בידה תעודה מקצועית של מנהלת חשבונות, ובמזוודתה מלתחה מפוארת (למשל, בגד ים אופנתי ומשקפי שמש, שלא נראו כמותם באירלנד). ברור לכל שהיא כבר לא האדם שהייתה. בהתאם לכך, הזדמנויות חדשות נפתחות לפניה, והן מעוררות בה התלבטות: האם להשתקע מחדש בעיר הולדתה, בה שולטים העוני והמחסור, או לחזור לניו יורק. ההתלבטות מוצאת ביטוי במערכות יחסים שהיא מנהלת בו זמנית עם שני גברים. האחד, אותו השאירה מאחור בניו יורק - טוני פיורלו, (אמורי כהן) בן למשפחת מהגרים איטלקית שהכירה בימיה הראשונים בניו יורק, והשני, רווק מקומי נחשק, ג'ים פארל (דונל גליסון) אותו היא פוגשת בביקור המולדת באירלנד.
הבמאי ג'ון קרולי והתסריטאי ניק הורנבי (שכתב את הספרים "נאמנות גבוהה" ו"רווק עם ילד") הצליחו ליצור סרט רומנטי, נעים ומענג, משוחק היטב, ומצחיק לפרקים. ואכן, לסרט שלוש מועמדויות לאוסקר: לסרט הטוב ביותר, לשחקנית הנהדרת באמת המגלמת את אייליש, ולתסריט המעובד. אבל ישנו אלמנט מקומם בסרט, הקשור לייצוג האישה. לכאורה, זהו סיפורה של אישה אמיצה שמצליחה לברוא עצמה מחדש בניו יורק. היא עובדת ולומדת, ומתגברת על הגעגועים הקשים, ופוגשת את טוני, אינסטלטור ניו יורקי, ונישאת לו.
מהרגע בו אייליש מתחתנת, התעוררה בי תחושה שהיוצרים מוליכים את הגיבורה לעבר בחירות קלישאתיות ולא מעוררת השראה. האישה אמנם גדלה ומתעצמת, אך נצמדת לבחור הראשון שהכירה, בתחילת דרכה בניו יורק, כשהייתה חלשה וחסרת אונים.
בנוסף, מבחינה נושאית, חשתי שבחלקו השני, הסרט פונה עורף לנושא ההגירה, והופך לרומן רומנטי על דילמה בין שני גברים. כדי לא להסגיר יותר מדי מסופו של הסרט, ארמוז רק שאייליש, שאותי הייתה יותר מעניינת, היא זו שחוזרת לניו יורק, אך לא בהכרח לגבר לו היא מחויבת, אלא לעיר בה היא מאוהבת.
ברוקלין (צילום: יחסי ציבור)
07/02/2016
:תאריך יצירה
|
|
|