עם הידלדלות השורות של פזמונאים מקצוענים, הפיחות הדראסטי במעמדם של הנותרים והירידה באיכות של הטקסטים שמשרתים את הפופ הישראלי העכשווי, מתעוררת במפתיע תקווה מסוימת דווקא מכיוון "כוכב נולד". אולם העתיד מעורפל ולא מבטיח.
מצוקת כותבים
אירועי השבוע החולף, בהם חגגנו את `”שבוע שיר ישראלי”, הצדענו לשושנה דמארי בפארק הירקון עם “לשיר איתך”, נכחנו בכנס השלישי של "מי אני? שיר ישראלי" מטעם אוניברסיטת בר-אילן וגלי צה"ל וחזינו בעלייתו לבמה של המחזמר "הלהקה" בתיאטרון הלאומי הבימה, רק מדגישים, במלוא החריפות, את השחיקה הדראסטית במעמדו של הפזמונאי המקצוען ואת הפיחות הדרמטי בהידרשות לכישוריהם של ספקי טקסטים מנוסים בפופ הישראלי.
העת האחרונה והימים הנוכחיים אינם קלים לכתיבה הפזמונאית. מצד אחד, איבדנו בשנים האחרונות, כמה מעמודי התווך של יוצרים בשירה המפוזמת, ספקי פזמונים מובילים כנעמי שמר, מאיר אריאל, עוזי חיטמן , אהוד מנור, המשורר נתן יונתן ואם תרצו, אפילו יוסי בנאי. אנשים שכתיבתם הפרתה דורות של מלחינים ויוצרים מוזיקליים ושימשה כר נרחב וקרקע דשנה לצמיחתם ולעלייתם של זמרים-מבצעים לא מעט. מצד שני, ללא קשר להסתלקותם, עוד בימיהם - במהלך שלושים (ויותר) השנים האחרונות - קנתה התופעה של היצירה העצמית והמשולבת, של טקסטים ולחנים ביחד - לצריכה אישית או לשימושם של אחרים - כוח, התעצמות ונוכחות קבע במוזיקה הישראלית הפופולרית, ואפילו הפכה אותה על פניה, מכללית וציבורית, לאישית ופרטית.
זה רק סמלי שמצוקת הכתיבה ניכרת שנה אחרי לכתו של אהוד מנור, היוצר שכתיבתו התאימה וסיפקה את כל הגילים, הטעמים, המוצאים והסגנונות. מחסור שמורגש במיוחד על רק שיבתו לחיים המבורכת של הפופ הישראלי, על כנפי הרייטינג של "כוכב נולד". כי מי אם לא הפופ - שבניגוד לז`אנרים אחרים (מרוק`נרול ועד היפ-הופ) שנושאים חתימה אישית, של הזמר-המבצע, שהוא גם היוצר - הוא בית הגידול ותחום המחייה של הפזמונאי המקצועי, הסביבה הטבעית לפגישתם של כותבים ומלחינים מיומנים. וכדוגמה קטנה-גדולה, תארו לעצמכם את חיינו בלי הטקסטים ששימשו את המוזיקה והלחנים של יאיר רוזנבלום ז"ל (שמככבים בפסקול הלהקה"), שמוליק קראוס ונורית הירש יבל"א, שניהם זוכים טריים של הימים האחרונים, בפרסים ובאותות הוקרה על מפעל חייהם בזמר העברי.
זה לא שהפופ הישראלי אלמן. אבל אחרי עשור של התבססות ושלטון ללא מיצרים של הזמר הים תיכוני במוזיקת אמצע הדרך, דווקא דעיכתו מלמדת על האדמה החרוכה שנותרה אחרי היכחדותה המתמשכת של ההיזדקקות לטקסטים ראויים ואיכותיים. סיטונאי המלים בשוק המזרחי, שיכולתם להפיק אינספור שירים מאוצר מלים בסיסי ודל היא בהחלט מדהימה, לא השכילו לנצל את השנים הארוכות ולבצר את מעמדם בלב ההסכמה. להוציא מתי-מעט, ביניהם הפזמונאי יוסי גיספן, שהתבשר, גם הוא בשבוע החולף על זכייתו בפרס שר התרבות לזמר עברי כתמלילן לשנת 2005. גיספן, לזכותו, הוא אולי היוצא מן הכלל שמלמד על הכלל. והכלל - בעייתי, חסר ונחות.
דווקא "כוכב נולד"
נראה שהשנים הארוכות באפס תקשורת (כמעט) בין הכותבים המקצועיים לזמרים-מלחינים (בין היתר, על רקע דרישות כספיות מוגזמות), קרעו פער בלתי ניתן לאיחוי בין דורות של פזמונאים מוכשרים ומבריקים, לבין דור המבצעים העכשווי. הרי אי אפשר להטיל ספק בכישוריהם של כותבים ותיקים שכוחם עודו במותניהם, כמו חיים חפר, דן אלמגור, דידי מנוסי, ירון לונדון ויורם טהר-לב. וגם צעירים מהם, מיענקל`ה רוטבליט, דודו ברק, יהונתן גפן, אילן גולדהירש ויאיר לפיד, ועד שמרית אור, רחל שפירא, צרויה להב, מירית שם-אור, חנה גולדברג וחמוטל בן-זאב. כולם אמני החריזה, המשקל, הבקיאות בעברית הנכונה, ובעיקר - ביכולת להעביר מסר בשיר. ולמרות שמיטב הכותבים עדיין חיים עימנו, מרביתם אם לא רובם ככולם, חסרי תעסוקה, או לא נדרשים כערכם וכיכולתם. נראה שגם לפער הדורות ולשינויים בהרגלי הצריכה והצריחה תרומה מכרעת לכך.
התקופה הנוכחית, שכבר עכשיו יש לה סימנים של תקופת מעבר, היא בעייתית. מצוקת הכותבים גדולה, ולא מהיום. למי יכול לפנות זמרים מתחילים (וגם ממשיכים)? אפשר, כמובן, לנבור בספרי השירה המודפסים, אלה שעדיין לא נחשפו ומוצו או לפנות ליוצרים-מצליחנים של הרגע, גם אם מרביתם (מעברי לידר ועידן רייכל ועד דידי שחר, קרן פלס, איה כורם והנרי). יותר מלחינים מפזמונאים, ומספקים עסקת חבילה, של לחן ושיר. יכולתם להפוך את הכתיבה לפס ייצור שיספק את כל הביקוש מוגבלת.
לביקוש המתעורר אחראית לא מעט "כוכב נולד", שהחזירה, כאמור, את הפופ, את הקולות היפים ואת הזמרים-המבצעים לזמר העברי. אמנם התכנית מולידה יותר מדי "כוכבים"`, שהם כרגע יותר סלבריטאים מאמנים, אבל בדרכם להוכיח את זכאותם ולבנות את עצמם (הם ועמיתיהם, שזכו לרהביליטציה), הם יצטרכו לעשות זאת באמצעות פזמונאים להשכיר. שי גבסו והראל מויאל, שניים שכתבו את אלבומי הבכורה (המצליחים) שלהם, הם יוצאים מן הכלל. שאר הבוגרים של התכנית אינם יוצרים. הם נדרשים לכישרונם וליצירתם של אחרים. שירי מימון הוכיחה זאת יפה באירוויזיון ובאלבום שלה, סנוניות של הראל סקעת וציפי משהיד כבר מושמעות ברדיו, ונינט טייב - המלכה האם - תשתדל (כצפוי) לעשות זאת עם אביב גפן.
כך שדווקא "`כוכב נולד", המתבססת על חידושים לשירים מוכרים, והתנופה שהיא מביאה עמה לפופ הישראלי, עשויה להחזיר לחיים את המקצוע הנכחד כמעט, של הפזמונאי, ולספק תעסוקה לכותבים, בין חדשים בין מוכרים. מי הם יהיו? כמה גדול כשרונם? לאורך כמה זמן הם ישרדו? מוקדם מאוד לדעת. קשה להאמין שנזכה בשירותיו, של עילוי פנומנלי כמו אהוד מנור, שהצליח להישאר צעיר עד יומו האחרון. נהיה מאושרים גם בפוריות של מאיר גולדברג ואיתן נחמיאס-גלס.
02/06/2006
:תאריך יצירה
|