כתיבה אסוציאטיבית לפרטיטורה כוריאוגרפית 
 
תמר לם ודיוויד קרן, זוג בחיים וביצירה, מביאים אל הבמה שנים רבות של ניסיון אמנותי וניסיון חיים. לם התחילה את דרכה כרקדנית בבלט הישראלי ובלהקת בת-דור ורקדה כמה שנים באירופה, שם הכירה את קרן. עם לידת בנה הראשון הריקוד הוחלף בצילום ובמשך עשר שנים חדלה מעיסוקה במחול לטובת גידול שלושת ילדיה עד שבגיל 40 חזרה לרקוד.
 
קרן גדל בניו-אורלינס והחל את דרכו כרקדן בלהקת הבלט של סן-פרנסיסקו. באמצע שנות ה-80 הצטרף ללהקתו של ויליאם פורסיית ורקד במסגרתה במשך עשר שנים. לאחר מכן עבר לאירופה והיה לכוריאוגרף, חזר לעבוד בלהקתו של פורסיית עד לפירוקה ב-2015 ובשנת 2016 החלו בני הזוג ליצור עבודות מחול ביחד.
 
עכשיו הם מעלים את הדואט "נזירים", שהיא לדבריהם "עבודה שמתרגמת רעיונות ספרותיים, כמו כתיבת רצף אסוציאטיבית לפרטיטורה כוריאוגרפית". העיקרון המארגן של "הנזירים" הוא כפילות מתעתעת -  בחזות החיצונית של תמר לם ודיוויד קרן, ברצפים תנועתיים שחוזרים על עצמם ומייצרים חוויית דז'ה וו, ובטקסים עמוסי מלל שמעוררים תהייה למי התודעה המדברת בעצם שייכת, למי שמדבר אותה או למי שרוקד אותה.
 
 
"בעומק הסבך מוצאים שני נזירים"
 
ספרו קצת על העבודה החדשה
 
"יש טקסט שכתבנו שמתאר את העבודה באיזשהו אופן: 'אנו זוחלים בתוך הסבך. הסבך שהוא ציפיות, מחשבות. מחשבות ורשמים. סיפורים שאנו מספרים לעצמנו. מספרים לעצמנו שאנו צריכים מפות וקווי מתאר. בעומק הסבך אנו מוצאים שני נזירים'.
 
"בשלב מוקדם של החזרות ישבנו וכתבנו דפים על גבי דפים של רצף מחשבות. בהמשך עבדנו עם הטקסטים האלו, השתמשנו בהם כבחומר גלם על מנת ליצור מבנים של חזרתיות, מקצב, פירוק, שבירה, בנייה מחדש והסתעפויות. באופן דומה עבדנו עם החומרים התנועתיים הנשענים על מוטיבים של שמירה על חוקיות, התעלמות ממנה, כפילות, גאומטריה, דיוק ועוד.
 
"התנועה והטקסט מגיעים מאותם דחפים, אך מבוצעים באופנים שונים ומתערבבים זה בזה. הדמויות ב'הנזירים' מנסות להשיג משהו ועושות זאת על ידי יצירת מערכת כללים שהן ממציאות לעצמן. המאמצים שלהן מניבים תוצאות בלתי צפויות". 


הנזירים, צילום: אפרת מזור  
 


בין האבסטרקטי לקונקרטי
 
למה דווקא נזירים?
 
"נזירים הם אנשים שוויתרו כמעט על הכל כדי שיוכלו לרדוף אחר מטרתם". 
 
הדיבור, שנדמה כזר למחול, אצלכם בדרך כלל עובד. אתם יודעים להגיד למה?
 
"אולי כי הדיבור הוא חלק מהסאונד, מהמוזיקה של העבודה".
 
במופעים שלכם שצפיתי בהם התחושה היא שמשהו מתנהל בדרך כביכול אגבית. זה משהו שאתם חושבים עליו? זה חשוב לכם?
 
"אנחנו אוהבים מעברים. כאשר יש לנו שתי  סצנות, אנו עובדים על המעברים בין סצנה אחת לסצנה שתיים, ואז אנחנו עובדים על המעברים בין המעברים, המעברים בין התנועות והמעברים בין המחשבות. כמו כן, בחיים אנשים עושים הרבה תנועות באופן לא מודע, ואנחנו מנסים במודע לא למחוק את התנועות האלו.
 
"אנחנו אוהבים גם הסחות דעת, הפרעות ומכשולים ומשתמשים בהם בהתקדמות שלנו. לדוגמא, ביצירה הקודמת שלנו – 'ההיסטוריה נכתבה על ידי המפסידים', שיצרנו  יחד עם הכוריאוגרף והרקדן השוודי-אמריקאי טילמן אודונל, דיוויד מבצע ריקוד סולו שמופרע מדי כמה זמן לצורך התעסקות בטוסט שנשרף ומעלה עשן. המהלך הזה, הלוך ושוב, בין הריקוד לטוסט, בין משהו אבסטרקטי לקונקרטי, תרם לתזמון הרצוי ולאיכות המסוימת הזו". 


 
"העבודה כל הזמן מתפתחת"
 
 
עד כמה אתם לוקחים דברים מהחיים לתוך העבודה?
 
"רעיונות יכולים לנבוע ישירות מהחיים, אך הם רק נקודת הפתיחה שממנה מתפתחים הרעיונות שמרכיבים את העבודה. אנחנו משתמשים ברשמים חולפים אבל מעוותים אותם בדרכים שונות. בסופו של דבר, הכל קשור לחיים שלנו אבל לא בדרך ישירה או כביטוי אישי, אלא יותר כמו אוסף של צילומי סטילס שאספנו, ושמהם אנו מרכיבים סיפורים או דימויים חדשים".
 
 
מה זה אומר "עבודה משותפת"? איך מגיעים לזה, כיצד אתם פועלים בתהליך היצירה? איך דואגים לזה שהיא תהיה משותפת?
 
"שנינו מציעים רעיונות אחד לשנייה ושנינו מחליטים אם אנחנו אוהבים דברים או לא. במידה שאין הסכמה על משהו, זאת לא בעיה, אלא סימן שעוד לא מצאנו את הדבר הנכון ואנחנו ממשיכים לחפש. בחלק מהפעמים כל אחד יוצר לעצמו ורק אז מתחיל הדיאלוג או בעצם מתחילה ההתערבות אחד ברעיונות של האחר. זה החלק המהנה של העבודה. 
 
"כך אנחנו ממשיכים עד שתהליך היצירה מסתיים. העבודה על היצירה נמשכת במידה מסוימת כל עוד אנחנו מופיעים איתה, והיא ממשיכה להתפתח במקביל לנקודת המבט המשתנה שלנו".  



הנזירים, צילום: תמר לם     
 
"התשובות רק מתרחקות"
 
 
אתם יוצרים במשותף מאז 2016, מה השתנה במרחק של כמעט עשור?
 
"ככל שהזמן עובר אנו מתעסקים יותר בגוף ובתנועה. בתחילת הדרך נשענו על 'עזרים' כמו מצבים מצחיקים, דברים שנופלים מהשמיים ושינויים קיצוניים. כיום אנחנו שואפים להתעמת עם מצבים מורכבים בדרך ישירה ופשוטה".
 
ביצירה המשותפת הראשונה שלכם,"Because We Love You", שאלתם מהו מחול, מהו תיאטרון, מהי אמנותומהי זוגיות. מה התשובה לשאלה עכשיו?
 
"התשובה, אם בכלל קיימת, רק הופכת רחוקה יותר ולא ברורה. ב'הנזירים' הדמויות עוסקות גם בשאלות האלו בדרכן, ובאופן פילוסופי יותר". 
 
מה הזיכרון הראשון שלכם שקשור למחול?
 
"הזיכרון החשוב הראשון שלי הקשור למחול הוא צפייה מהמרפסת הגבוהה ביותר בתיאטרון גדול בלוס אנג'לס בלהקת הבולשוי המציגה את אגם הברבורים. זה היה בשנת 1976", מספר דיוויד.
 
"אצלי שיעורי הריתמיקה אצל המורה אריה כלב בגיל ארבע. הכיור הנמוך לשטיפת כפות הרגליים בכניסה לסטודיו, ורצפת העץ הכהה והמבריקה. נכנסנו לסטודיו ביראת כבוד", אומרת תמר.  
 
"מייצרים עולם שאפשר לחלוק"
 
 
האם מחול מבחינתכם משנה את החיים של הקהל?
 
"אם הריקוד מציע אפשרויות חדשות של כיצד אנשים יכולים להתייחס לסביבה שלהם, או לעצמם  -אולי". 
 
לפעמים נדמה שאתם סוגה בפני עצמה בשדה המחול. איך הייתם מגדירים את המחול שלכם?
 
"אנחנו מחשיבים את עצמנו כשייכים לקטגוריה של תיאטרון מחול פחות או יותר. רעיון התיאטרון בא במקום הראשון. תיאטרון במובן של קבוצת אנשים המתאחדים במרחב כלשהו, על מנת לחוות חוויה כלשהי. התפקיד שלנו הוא לייצר את העולם שאותו אפשר לחלוק יחד. 
 
"אנחנו משתמשים בכל הכלים שיש ברשותנו - ריקוד, נגינה, דימויים חזותיים, שירה, דיבור, תלבושות - כדי לשמור על העולם הזה קיים לזמן מה". 
 
 
שני חתולים בחלל
 
 
אם הייתם יוצרים מחול שהיה מספר את סיפור חייכם, מה הייתה סצנת הפתיחה?
 
"סצנת הפתיחה של 'הנזירים'". 
 
מה רואים בה?
 
"אנחנו לא יכולים לתאר בדיוק מה רואים בה כי אנחנו רוצים שהצופים יתבוננו בעיניים רעננות. יכולים להגיד שהיא קצת כמו לשים חתול בחלל לא מוכר. ואז לשים עוד חתול". 

  
 27 בנובמבר 2024, יום רביעי | בשעה 20:30, 8, 9 בדצמבר, בשעה 20:30. תיאטרון הבית בבית ניסן נתיב ע"ש אלכסנדר גראס. נעם 5 תל אביב - יפו. מחיר כרטיס: 75 ₪ |לרכישת כרטיסים | משך העבודה : 50 דקות.