דקל, מפקד גל"צ הטרי, הכריז על החרמת שירו של יזהר אשדות, "עניין של הרגל". למה, בעצם?
נראה שכניסתו של ירון דקל ללשכת מפקד גלי-צה"ל היתה חלקה, חלקה מדי, אפילו בלתי מורגשת.
להוציא שינויים מינוריים – שהמורגשים שבהם היו ביטול מבזקי החצי, החלפת האות המוזיקלי של מהדורות החדשות והנחתת פתיח קבוע לכל מהדורה עם המלים "מה שקורה עכשיו" – דקל לא הורגש.
בכלל לא ידעו שהוא קיים, וזה היה נפלא.
עד העניין המטופש הזה עם "עניין של הרגל", שיר הנושא מאלבומו החדש של יזהר אשדות, שבהצתה מאוחרת ומאוד מביכה לאיש חדשות חד-חושים כמו דקל, הורה על צנזור השיר ואסר על שידורו בתחנות גלי-צה"ל, לבד מבתוכניות אקטואליה.
יצא פודל
גם אם הנימוקים הגיוניים וכבדי משקל, המהלך הפך לחרב פיפיות עבור דקל עצמו, שבתפקידו הקודם, כמגישה הדעתני והנמרץ של "הכל דיבורים" ברשת ב', לא היה מוותר על טיפול נשכני בחרם מוזר ולוהט שכזה.
במקום זה יצא דקל פודל בניסיון שקוף, נלוז ונואל לרצות כביכול, גם בלי שהתבקש, חודש לאחר צאת האלבום ושבועות ארוכים אחרי שהשיר נוגן ונותח גם ב"המלה האחרונה" עם אברי גלעד וג'קי לוי, אצלו בתחנה, קומה מתחת למשרדו, שלא לדבר על התפלמסות בכלי תקשורת אחרים – את אדונו, שר הביטחון.
אגב, אילו עשה זאת יצחק טוניק, המפקד הקודם של גל"צ, שהיה איש צבא, לא היתה קמה סערה כזאת. אבל דווקא דקל, אזרח עובד צה"ל?
הזוכה והמפסיד
מן הסתם כוונתו היתה לשאת חן בעיניו, לצבור נקודות זכות ואולי לקדם את עצמו. בפועל הוא יצא פארש לגמרי, בפולו-אפ מביך ולא ענייני ליצרני חדשות אחרים בשוק ובליבוי מדורה במקום הלא נכון. ואם תרצו, גם באי-קריאת המפה הפוליטית, שנוכח הבחירות שמעבר לפינה, כלל לא מבטיחה לפטרונו כהונה נוספת בתפקידו.