סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2021 יוני 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
27282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן קונצ'רטו לגשש ותזמורת: מופע מהפכני
 

 
 
בעשור האחרון, כלהקת הבית של האופרה, תזמורת המהפכה הפכה לגוף אמנותי בעל משקל והיגד ייחודיים, שהופך חומר מיתולוגי לחוויות אקטואליות, מרשימות, איכותיות ומעשירות. בהחלט מקור לגאווה."
חוויית המולטימדיה שמייצרת תזמורת המהפכה של בית האופרה בתל אביב, עושה כבוד לרפרטואר הגששי ולתרבות הישראלית


הצדעה למפעל התרבותי

אחרי הצדעה מרגשת ומופלאה ללהקת התרנגולים, דומה שב"קונצ'רטו לגשש ולתזמורת", מצאה תזמורת המהפכה את ייעודה האמנותי-תרבותי. כמובן שאיני יכול להציץ לתכניות העבודה או לדבר בשמם של המנהלים האמנותיים זוהר שרון ורועי אופנהיים, אולם העיסוק בחומרים מיתולוגיים, בעלי ערך ומשקל סגולי נכבד בתרבות הישראלית, הוא הנתיב שבו המהפכה צריכה להתגלגל. הוא הרבה יותר משמעותי ומרשים, איכותי ומעשיר, מאשר התעסקות בעיבודים חדשים ליצירות עכשוויות של אמני רוק בני זמננו. התרומה של תזמורת המהפכה באתגור, בריענון ובהארת נכסים אמנותיים מן העבר, חשובה לאין ערוך מאשר טיפול בחומרים מובנים מאליהם, לכאורה.

ואכן, יותר מהערכה-הכרה פופוליסטית-כביכול בחשיבותם העכשווית של ברי סחרוף, דודו טסה, עברי לידר, הדג נחש או ג'יי. ויוז (ההרכב של יונתן דגן), הצדעה למפעל התרבותי של שלישיית הגשש החיוור, בראייתה של המהפכה - קונצ'רטו לגשש ולתזמורת – היא הדבר הנכון לעשות.

כהבטחתו של המנצח אופנהיים, התזמורת לא הציגה את שירי הגשש החיוור בליווי תזמורתי. אם כבר, היו בקונצ'רטו רק חלקי שירים. הנגנים, המנצח ובמיוחד המלחין, המעבד והמנהל המוזיקלי אמיר לקנר, הצלע השלישית בניהול האמנותי של החבורה, לא העמידו במרכז את ההומור הגששי ואת השפה המיוחדת שיצרו שייקה, פולי וגברי (בסיועם היצירתי של שייקה אופיר, נסים אלוני, יוסי בנאי, דני רווה וכותבים אחרים). יותר מזה, לא נעשה ניסיון להאיר צדדים עלומים ולא מוכרים במורשת הגששים, שכידוע הם חתני פרס ישראל למפעל חיים, לשנת 2000.


רועי אופנהיים וזהר שרון, צילום: פיני סילוק



קולנוע עם פסקול חדש

גישת הקונצ'רטו למפעל חיים זה הייתה כאל דבר נתון, אל מרכיביו כחלקים משלם עצום, אך כאלה שאפשר לעשות בהם שימוש חוזר, אחר, בין אם מחודש, בין אם מצוטט מפי אומרם. וכך אפשר לזהות ולאתר לאורך מאה דקות המופע ציטוטים ומובאות ממערכונים קלאסיים כ"כלא שש", "המכונית המגויסת", "הכה את המומחה (הצ'ופצ'יק של הקומקום), "הסיידים", "דייג אוהב דגים", "קרקר נגד קרקר" או פסטיבל שירי דיכאון.

זאת לצד קטעים מושרים מההקלטות המקוריות של שירים כ"אל תלחץ על הבננה", "למה צחקה מיכל", "שיר הטלפון", "מה הוא עושה לה", "עובדים עלינו עבודה עברית", וכמובן "מים לדוד המלך", "אף אחד לא קם" ו"לו יהי" כהדרן בלתי נמנע; ובשילוב חתיכות תצרף מצולמות מסרטי קולנוע בהשתתפות החבורה – החל ב"ארבניקא" וב"פורטונה" וכלה ב"שלאגר" וב"גבעת חלפון אינה עונה" ("תן לשים ת'ראש על דיונה") המונומנטליים (ואני מוכן להישבע שראיתי מבליח לרגע גם את שייקה לוי ב"סלאח שבתי").

כל אלה משמשים כחומר גלם בידי התזמורת ומנווטיה ליצירה מוזיקלית-קולנועית שמציגה את הרפרטואר הגששי באור שונה, לא מקובל ואחר לגמרי. בניגוד לצפוי לכאורה, של עיסוק בליצנות, בהומור ובקומיות של הגשש החיוור, שני הקטבים המובילים במעשה האמנות של המהפכה בקונצ'רטו הם מוזיקה מצד אחד וקולנוע מצד שני. ובמלים אחרות, הקונצרט הוא סרט קולנוע מוכר שנכתב לו פסקול חדש.


קונצ'רטו לגשש ותזמורת, צילום: משה צ'יטיאת

היפ-הופ וסקרצ'ינג, ספוקן וורד ועריכה קליפית

המוזיקה היא פרשנות עצמאית, מקורית, אפילו פרועה ומרחיקת לכת בתזמוריה ללחנים המצוטטים של הגשש (נעמי שמר, יאיר רוזנבלום, דובי זלצר, זיקו גרציאני, דני סנדרסון אם להזכיר מעט).

הטקטיקה שבה נוקטת המהפכה היא דבקות בטכניקות אולפניות עכשוויות – של סימפולים ודגימות, הכפלות גזור והדבק, בניית שותפויות תחביריות חדשות בין חלקים מוכרים ויצירת דיאלוג מחודש בין חלקיקים לשלם עצמו. היא מתכתבת עם שיטות מודרניות של הפקות מוזיקליות, מעולמות מוכרים של היפ-הופ וסקרצ'ינג, ספוקן וורד רפטטיבי ועריכה קליפית, תזזיתית ממוחשבת ואלקטרונית.

את השימוש הפרגמנטלי הזה, ממש לב ליבה של המוזיקה הפופולארית בת זמננו, מהדהד ומזין איור קולנועי תואם, שעושה שימוש דומה בבסיס הנתונים הסינמטי שעמד לרשות פרנסיה האמנותיים של התזמורת. אותם גזירים מצולמים של מערכונים, שירים וסרטים, מנותקים לא מעט ובמכוון מהקשרם, נחתכים, מוכפלים ונערכים מחדש, מתחברים ליצירה מקורית, כמעט אחרת. במתכונת דומה, הולמת, למוזיקה. וכך, תרצו או לא, המוזיקה היא פסקול להתרחשות קולנועית זהירה ומזהירה שמעצב הסאונד ואלרי קוטלר ובמיוחד מעצב הווידאו ארט נמרוד צין המוכשר הם גיבוריה הראשיים.

   


כל אחד והטמפו שלו

לטעמי, עבודה מרשימה ומרגשת לפרקים זו, מניבה שני הישגים חשובים. מצד אחד, ועם כל הכבוד להיותם קומיקאים מן השורה הראשונה וכוכבי קולנוע ישראלי, נוטים לשכוח, אולי לא לזכור, ששלישיית הגשש החיוור הוקמה כשלישיית זמר. המציאות הבימתית, כישוריהם התיאטרליים, החזון רב המעוף של מנהלם אברהם (פשנל) דשא, היוצרים המצוינים והבמאים רבי ההשראה ופורצי הדרך שעבדו איתם, הפכו אותם להרכב בידור מושלם. והקונצ'רטו משיב את כבודם הלא-מוערך דיו של ישראל פוליאקוב, שייקה לוי וגברי בנאי כשלישייה קולית מעולה וכזמרים סולנים משובחים.


שייקה לוי וגברי בנאי, צילום: משה צ'יטיאת

מצד שני, חשוב לא פחות, בשפות המוזיקליות והקולנועיות שהמופע דובר, יפה הסיכוי להנגשת המורשת הגששית ולהנחלתה - בידורית ומוזיקלית, פחות קולנועית - לקהל חדש, צעיר. וזו חתיכת אתגר. כי ההרגשה, שלי לפחות, היא שבני 30 ומטה, אלה שנולדו ובגרו אחרי שהשלישייה חדלה להתקיים, ולמעשה צורכים את הבידור שלהם בפורמט הסטנדאפ ונגזרותיו הטלוויזיוניות, לא מכירים את הרפרטואר הגששי (על אף שהוא נדרש, לרוב בבלי דעת, לביטויים ולתצורות לשוניות שהגששים החדירו לשפה העברית) וגם אם כן הוא לא מצחיק אותם. ואי אפשר להאשים אותם. במדינה מקוטבת ומשוסעת חברתית, מלאכת הצריפה החומלת ואוהבת האדם של הגשש, מצטיירת כארכאית. כשלישיית זמר הרפרטואר שלהם נצחי.

כמו בשלושת פרקי הקונצ'רטו שמוקדשים לכל אחד מחברי הלהקה, הופכים אותו – בשיטות ובטכניקות המתוארים לעיל – לסולן מלווה על ידי תזמורת, כשהתקריבים הקולנועיים מתארים ומטעימים את היכולות האישיות הייחודיות, צבעי הקול, הבעות פנים, מימיקה וג'סטות ומטבעות לשון אופייניים. גברי תחילה, מ"עוזי עוזי" ועד "מה הוא עושה לה"; שייקה אחריו, לטעמי הזמר הטוב בשלישייה אם לא אחד הטובים בארץ, בפרפראזה בלתי נגמרת על העולם צוחק אז צוחקים, וגם בוכים; ופולי לבסוף, מימיקן ענק, דגול. כל אחד מאופיין בטמפו משלו.


הגשש החיוור, צילום: סטודיו אטאר


ביטוי ראוי להשקעה ולמאמצים

עוד בקונצרט אוברטורה מוזיקלית שמחברת בין "מים לדוד המלך" ל"אף אחד לא קם"; קריצה קולנועית למערבוני הספגטי; המחזה שונה של שיר הטלפון; שזירה מחממת לב את שיר "הדייג" עם המערכון "דייג אוהב דגים" כולל ויץ נועל מ"גבעת חלפון" (פולי: "שעה שאני מחפש את הים. לא למדו לשים שלט קטן?"); אזכור אקטואלי נצחי למציאות הישראלית, גם בתקופת בחירות ("עובדים עלינו"); "קנטטה לדוד" שהיא אינטרפרטציה חדשה, גאונית, ל"מים לדוד המלך"; חיבור מתבקש בין "המכונית המגויסת" ו"זאת שמעל המצופה", עם זליגה ל"מערכון הטבחים"; ונעילה רלוונטית לזמננו עם "אף אחד לא קם". שלושה מהקטעים הם מערכונים (אותם כתב וביים גור קורן) בכיכובם של דביר בנדק ודקלה הדר כפסיכולוגים שאינם יכולים בלי הלשון הגששית ואינם יכולים לה.



קונצ'רטו לגשש ותזמורת, צילום: משה צ'יטיאת

לתזמורת המהפכה יש סדרה משל עצמה ברפרטואר השוטף של האופרה הישראלית. בדרך כלל היא מסתפקת בקונצרט-שניים. "התרנגולים – הרה-מיקסים" פרץ את המעגל להופעה שלישית בדרום הארץ. לקונצ'רטו לגשש ותזמורת תוכננו חמישה קונצרטים (שני הראשונים, בתל אביב ובחיפה, כבר מאחורינו; שלישי ב-20 במאי בתיאטרון ירושלים ועוד שניים בתל אביב ב-25 חודש זה. זה ביטוי ראוי להשקעה ולמאמצים שבהפקת כל קונצרט וצעד חשוב למינוף הבשורה האמנותית יוצאת הדופן של המהפכה.

בעשור האחרון, כשהיא להקת הבית של האופרה, תזמורת המהפכה הפכה לגוף אמנותי בעל משקל והיגד ייחודיים, שמייצר חוויות מולטימדיה אקטואליות, מתוך רלוונטיות, כבוד והערכה לתרבות הישראלית. בהחלט מקור לגאווה.

תזמורת המהפכה. קונצ'רטו לגשש ותזמורת. בית האופרה תל אביב. 6 במאי 2021



רועי אופנהיימר, צילום: משה צ'יטיאת

לרכישת כרטיסים


למועדי מופעים >

12/05/2021   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע