קיץ של מופעים המוניים, אחינועם ניני ומירה עווד נערכות לאירוויזיון ומילה טובה לבמאי ישראל
העונה החמה
דפש מוד, שתופיע באיצטדיון רמת גן בראשית השבוע הבא, תפתח רשמית את העונה החמה ביותר שידעה זירת המופעים ההמוניים בישראל מזה 15 שנה, מאז ראשית שנות התשעים. אמנם לא בפארק הירקון ובאיצטדיון רמת גן - אלא אם יתגשמו התחזיות ויתממשו החלומות הרטובים, לראות כאן הקיץ את לאונרד כהן וגם את מדונה (שתי רמות שונות של הפקה ועלויות) - אבל שאר האתרים מאיימים להיות לוהטים: הפארק ברעננה (ELO, לורנה מקגניט), האמפי בשוני (גילברט או`סאליבן, האחים בלוז) וכמובן האמפי בקיסריה, שלא לדבר על החללים הסגורים של היכל התרבות, נמל תל אביב וגני התערוכה (דרים תיאטר, כריס קורנל). בעיקר קיסריה. לא פחות מ-16 לילות (!) משוריינים כבר עתה להופעותיהם של כוכבי זמר ים תיכוניים, ללא ספק ההפתעה הגדולה ביותר של הפופ הישראלי במילניום החדש. נראה שאייל גולן (מי אם לא הוא?) היה צריך לפרוץ לחבריו את הדרך, ולהוכיח שהאמפי הרומי העתיק הוא בר-כיבוש ולא יעד ערטילאי רחוק ממימוש. הוא לבד חתום על מחצית ההופעות, שבכלל אין ספק שתגדל ותתרחב גם אחרי שלומי שבת (שיעשה את הסיפתח הרשמי ב-30 במאי), קובי פרץ וגליקריה (עם בועז שרעבי), כולם באותו שבוע בראשית יוני. ולא נופתע אם אחרי שרית חדד (מחצית יוני) יגיעו לשם גם איציק קלה (שמנסה לראשונה בחייו את היכל התרבות) ו...שימי תבורי. תוסיפו להם את גיחות יוני של שלמה ארצי, שלום חנוך (בקיץ זה, כל אחד לחוד) ו...תיסלם, ומן הסתם בהמשך גם של ריטה ו...עידן רייכל, בשדרוג מעמדי ויוקרתי מצופה, ואחרים, ותקבלו קיץ לוהט של כוכבים ישראלים בקיסריה. (במחירים "סבירים" שבין 130 שקל במרומי היציע ל-250 שקל באורקסטרה). רק איך, לעזאזל, מתחברת ההסתערות הזאת - עוד קודם חום יולי אוגוסט - עם המשבר הכלכלי, שכולנו אמורים לסבול ולהינזק ממנו, להדק את החגורה ולכלכל את צעדינו הכלכליים בתבונה. עם כל הכבוד לנבואות ולתחזיות השחורות של קברניטי המשק, לשוק ההופעות יש חוקים וכללי התנהגות משלו. ואלה מלמדים שהקיץ הקרוב יהיה טוב יותר מקודמו, והמשבר הכלכלי הוא מסוג הסיפורים המוזרים שקוראים עליו בעיתונים. איזו מדינה. הגמר לא חשוב בשקט, כמעט בסוד, הפליגו ביום ראשון הזמרות אחינועם ניני ומירה עווד למוסקבה, לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון במהלך השבוע הבא - אם יעברו בשלום את השלב המוקדם שלהן (שלישי, 12 במאי), הן תעפלנה לשלב הזמר, מוצאי שבת 16 בחודש. האתגר הניצב בפני השתיים אינו פשוט. דובר לא אחת במהלך העשור הנוכחי על העתקת כובד משקלה של התחרות למזרח אירופה, הלהוטה יותר כלפי האירוויזיון והרצינית יותר בהתייחסותה-התכוונותה כלפיו. לבוא ממדינה שנשחקת בין גושי הצבעה זה לא קל, והסיכויים להגיע לשלב הגמר (10 מדינות מכל מיקצה, וביחד 20 שיחברו ל-5 שכבר ממתינות בו) אינם גבוהים. אלא אם יקרה משהו דרמטי ובלתי צפוי. דומה שלראשונה מאז החלה ישראל להשתתף בתחרות הזמר האירופית (ב-1973), מייצגת אותה כוכבת מוכרת, לפחות בחלק מהטריטוריות, שמנוהלת בנפרד באירופה ומיוצגת בה גם על ידי חברות תקליטים בינלאומיות. ואם לכל הנציגים הקודמים שלנו לא היה מה להפסיד, אלא רק לנסות ולגנוב תשומת לב ולזכות במבט נוסף או בסיכוי לפרוץ לזירה האירופית, לניני (אך לא לעווד) יש רק מה להפסיד. ולא תעזור שום גישה קוּלית. יהיה מבאס לאללה, לנו ובמיוחד עבורן, אם אחינעם ומירה לא יגיעו לגמר. גם על רקע בזבוז הזמן והמשאבים העצום שנכרך בתחרות על שלביה. מדובר בעשרה ימים לפחות (מיום ראשון השבוע ועד תום השלב הראשון) שניתן היה לנצל אותם בצורה מועילה הרבה יותר. ובכל זאת, ועל כך מעיד גם אופי ההכנות של הצמד הישראלי, השתיים מתכוונות להוציא את המיטב מן הסיטואציה בהתנהלות כלפי חוץ (ללא קשר למרתון הראיונות שנתנו לתקשורת הזרה, שהתלהבה מהשילוב בין יהודיה וערביה, גם אם היא נוצרית). מצד אחד, איטליה, המדינה האירופית שבה ניני חזקה במיוחד, מחרימה את האירוויזיון כבר שנים, וכך הפופולריות שלה שם לא תוכל להיתרגם לנקודות הצבעה. מצד שני, זו הזדמנות פז לחריש עמוק ברוסיה ובמזרח אירופה, שבהן עדיין לא ניכרה טביעת קולה של ניני. לרשות השידור לא ייצא כלום מזה שהשתיים לא יגיעו לגמר, אבל הן יכולות להרוויח את עולמן ללא קשר להתקדמותן בתחרות. לעבודה! בשעה טובה, במאי התיאטרון בישראל עשו מעשה. כמאה מהם התייצבו לאסיפה הכללית המכוננת של האיגוד, שהיסודות להקמתו שורטטו כבר בשנות ה-80, על ידי הבמאי והמחזאי המנוח חנוך לוין. ויפה איבחן היו"ר הווטרן עודד קוטלר, את היחסים הבין-אישיים, הערבות ההדדית והדאגה לזולת כבעיה האמיתית של האיגוד שהחליט לעמוד על זכויותיו. אלה מתבטאים במרוץ הישגיות אישי, בדאגה כל אחד למעמדו ולהכנסתו, ובהתעלמות או באי-פתיחות למצוקות המקצועיות של השאר. האחווה המקצועית דורשת שכל מנהל אמנותי של תיאטרון - העמדה הרמה ביותר אליה יכול להגיע במאי במימסד התיאטרון הישראלי - לא ישכח שהוא קודם כל במאי, ורק אחר כך מנהל. הפן החברתי הוא בעצם המבחן העיקרי של האיגוד, כמו של כל איגוד אחר. היכולת להתעלות מעבר להישגים האישיים (ולא האמנותיים, שימשיכו להוות הבסיס לתחרות האמנותית בין החברים, גם כן כמו בכל איגוד מקצועי אחר) ולפעול לטובת האחים לעיסוק ולנשק. כשחושבים על זה, בלי במאים אין תיאטרון, ואחווה מקצועית שלהם - חד-משמעית ובלתי-מתפשרת - יכולה לחולל פלאים ולהגיע להישגים במעמדם וביחס אליהם. ומבחינתי, הבסיס לפעילות בריאה של האיגוד הוא הקוד האתי (שהוצע על ידי הבמאי סיני פתר, בשם הוועדה המכינה של הכנס) שינסח כללים ונורמות להתנהלות קולגיאלית. כלומר, קודם בני אדם, אחר כך במאים. ולא להיפך.
יאללה חבר`ה, לעבודה. ובהצלחה. והתרחקו מפוליטיקאים, גם אלה שמתנחמדים אליכם היום. להם יש נטייה לשכוח אתכם מחר. ואף אחד לא ידאג לכם כמו שאתם תדאגו לעצמכם.
05/05/2009
:תאריך יצירה
|