סיפור בימתי שמתחיל בצרחה באמצע הרכבת ומהר מאוד הופך למסע מתעתע ואבסורדי למקומות לא צפויים. בחורה צעירה מחפשת היגיון וקירבה בעולם שאיבד את ההיגיון והפשר. דמות יוצאת בבוקר, כמו בכל בוקר, לעבודתה. רק שהבוקר באמצע תחנת הרכבת, היא צורחת צרחה מחרישת אוזניים ומאבדת את הכרתה. כשהיא מתעוררת היא מנסה להמשיך את שגרת יומה באופן תקין, כאילו לא קרה דבר, אך מאותו רגע, כל דמות שהיא פוגשת משנה לחלוטין את זהותה, ומצליחה להסית אותה ממסלולה.
מה קרה ברגע ההוא, בצרחה ההיא, שטלטל כל כך את עולמה, וגרם לה לאבד את עצמה? לא ידוע אך מאותו רגע, נפתחת הזדמנות חד פעמית להציץ אל תוך עולמה הפנימי, ולהצטרף אליה למסע בתוך נפשה הצפה באינסוף זיכרונות ילדות שלא מפסיקים לגרד, כמיהות, שאלות, דמיונות וחוויות אשר ספוגות בתוכה כל כך חזק, אך היא אינה מצליחה לתקשר אותם עם העולם. מסע חיפוש אחר רגע חסד אחד, מרפא, אחרי מישהו אחד שיביט, שיראה, ויבין. כי מה יותר מרפא מקירבה, בתוך עולם כל כך בודד וחסר כל היגיון?