 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
פסטיבל אפוס |
|
|
|
|
| |
|
אמנות בוערת - אמנות ההתנגדות |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: ג`ראלד פוקס
צילום: ג`ונתן קלארק |
הופעה ראשונה: 2020
ארץ מקור: בריטניה
משך הופעה: 91 דקות
|
|
|
|
|
מקור אתר פסטיבל אפוס
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
ביום הארוך ביותר בשנה, ה-21 ביוני 1986, החליטו לארי הארווי וקבוצה של חברים לחגוג את שיאו של הקיץ על ידי שריפה של דמות גדולה שבנו מעץ. מאותו רגע הפך האירוע לפסטיבל שנתי ובו נבנה חלל האמנות הפתוח הגדול ביותר בעולם. ריבוי המשתתפים והתנגדות עיריית סן פרנסיסקו גרמו להעברתו למדבר הסלע השחור בצפון מדינת נוואדה. הפסטיבל נערך כל שנה בסוף אוגוסט, ועשרות אלפי בני אדם מגיעים וחווים יחד ימים של מיצגים, יצירות, מופעים ובסוף – שריפת דמות גדולה מעץ (ועוד כמה שריפות נלוות). הצלחתו אף גרמה להקמתם של פסטיבלי "ברנינג" בכל העולם, כולל ישראל. הסרט, שנעשה כמחווה ללארי הארווי שמת באפריל 2018, מלווה כמה פרויקטים משלב התכנון דרך ההפקה, ההקמה ועד המימוש שלהם, כולל השריפה בלילה האחרון של האירוע בקיץ 2018. למרות שהמסחריות הצליחה להיכנס בדלת האחורית, ברנינג-מן הוא עדיין סמל לאירוע דמוקרטי, רדיקלי, שמבקש להחזיר אל העולם את השלום, האחווה והיצירה המשותפת, ובכך, כמו שמראה הסרט, מהווה משב רוח רענן ביום קיץ חם.
|
|