 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סיפורה של ורה, אלמנה, שחקנית לשעבר, אשר עלתה מרוסיה בשנות ה-90 ועברה את מסלול העלייה הרגיל, כולל עבודות ניקיון, עד שהגיעה למספרה בשכונת העולים "יוספטל", בה היא מתפקדת כספרית ביום וכצלמת אמנותית בלילה. לקוחותיה משמשים לה כדוגמנים והיא מביימת אותם בסצנות מתוך תולדות האמנות. לאחרונה הופיע בחייה של ורה גרגורי, הבמאי שלה בתיאטרון הרוסי, שעלה לישראל בשנות ה-90 וחזר לרוסיה, לתיאטרון – תמצית חייו. בביקוריו בישראל, הוא מפציר בורה לחזור אתו לרוסיה כדי לממש את אהבתם ואת עבודתם המשותפת בתיאטרון. ורה שתומכת כלכלית בילדיה ובחמותה, עומדת בפני דילמה. מחד, האחריות לפרנסת משפחתה כאן בישראל, ומאידך, הקשר הרומנטי, הגעגועים למשפחה הקרובה ברוסיה, לתיאטרון ולתרבות שלה. הזמנה לתערוכת יחיד מצילומיה של ורה ביקטרינבורג עירה, המפגש המחודש עם המשפחה, החברים והתרבות הרוסית, מעוררים בה רגשות חבויים.
האם תישאר ורה בישראל, במסגרת החיים החדשים שהצליחה לבנות לעצמה בעשר אצבעות? האם אהבתה לבמאי שלה, למשפחתה ולתרבותה, תתממש בפועל, או תמשיך להתקיים רק דרך המסכים?
עברית ורוסית, תרגום לאנגלית
|
|